https://www.kipa.co.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA/956544-%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%96%D7%94%D7%95-%D7%96%D7%94-%D7%AA%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9C%D7%9E%D7%A1%D7%9A/במלחמת המפרץ, לפני 30 שנה, הפכה תוכנית "זהו זה" את חווית ההצטופפות במרחב המוגן לנעימה יותר...
Занятия в школах Израиля отменяются до завершения праздника Песах...Детские сады, ясли, школы, входящие в систему специального образования, интернаты продолжат работу в обычном режиме... Также отменены занятия в высших учебных заведениях. Там, где есть возможность, преподавание будет продолжено дистанционно...
Глава правительства пообещал, что будут открыты лагеря для учащихся начальных классов, родители которых обеспечивают работу специальных служб. В частности, детские лагеря планируется открыть для детей медиков.
После заявления главы правительства профсоюз учителей потребовал также закрыть детские сады, чтобы не подвергать опасности заражения педагогический состав. Учителя угрожают объявить о состоянии трудового конфликта, что позволит закрыть дошкольные учреждения.
Кроме того, Биньямин Нетаниягу призвал к созданию чрезвычайного правительства на время кризиса, связанного с распространением коронавируса. Он призвал на время забыть о политических разногласиях, и начать с "этой точки" после завершения чрезвычайной ситуации...
Поясняя необходимость очередного запрета, глава правительства напомнил, что ВОЗ объявил коронавирус "глобальной эпидемией", которая охватила уже более 140 стран. Помимо этого, вирус распространяется в "геометрической прогрессии", а посему самый правильный вариант - максимально сузить угрозу.https://www.vesty.co.il/articles/0,7340,L-5693785,00.html
Нетаниягу сказал, что карантин и другие запреты также позволяют выиграть время, необходимое для создании вакцины от коронавируса.
В свою очередь министр просвещения Рафи Перец сказал, что решение принималось на совещании с участием руководство минздрава, минпроса и других профильных стрктур. "У нас нет иного выбора", - сказал он.
Ранее 12 марта глава профсоюза учителей Яфа Бен-Давид обратилась к премьер-министру Биньямину Нетаниягу с требованием немедленно закрыть все учебные заведения в Израиле в связи со вспышкой коронавируса.
...Домашнему карантину подверглись более 40 тысяч израильтян, свыше 30 тысяч человек находятся на карантине в данный момент. В общей сложности было сделано более 5 тысяч тестов на коронавирус, из которых 109 дали положительный результат. Состояние двоих больных оценивается как тяжелое.
Министр здравоохранения Яаков Лицман сообщил 12 марта, что ежедневно в Израиле берется около 700 анализов на коронавирус...
...11 марта, после того, как Всемирная организация здравоохранения объявила о пандемии коронавируса, в канцелярии премьер-министра в Иерусалиме состоялся брифинг, в котором приняли участие премьер-министр Биньямин Нетаниягу, министр здравоохранения Яаков Лицман, глава Совета национальной безопасности Меир Бен-Шабат, гендиректор министерства здравоохранения Моше Бар Симан Тов. На нем было объявлено о введении новых ограничений. В частности, несколько новых ограничений касались проведения массовых мероприятий. С 11 марта запрещено проведение мероприятий с участием более 100 человек. Это привело к закрытию театров и кинотеатров, а также гостиниц. Под вопросом оказалась работа спортивных залов и фитнесс-центров.
Врачам и медицинским работникам разрешается проводить рабочие совещания в группах, численность которых не превышает 15 человек.
Все спортивные соревнования должны проводиться при пустых трибунах. Судьи и спортсмены, приезжающие из-за границы, должны соблюдать инструкции израильского минздрава.
Руководителям фирм, производственный процесс в которых позволяет работать удаленно, было рекомендовано перевести сотрудников на работу из дома.
Принято решение о помещении на карантин всех лиц, имеющих признаки простудных заболеваний.
Нет ограничений на передвижение в общественном транспорте...
...Минфин предупреждает о том, что меры по борьбе с коронавирусом будут иметь тяжелые последствия для экономики. По оценкам экономистов, карантинные меры обойдутся Израилю в 4,9 миллиарда шекелей (оценка минфина Израиля – 4,3-4,4 млрд шекелей потерь в месяц). Особо тяжелый ущерб наносится малым бизнесам, прямо или косвенно связанным с туристической отраслью...
...11 марта Нетаниягу объявил о выделении экстренных ассигнований в размере 10 миллиардов шекелей на помощь бизнесам, которые понесли убытки из-за вспышки коронавируса. 80% от этой суммы – ссуды, которые придется возвращать. "Мы пристально следим за ситуацией, коронавирус оказывает значительное влияние как на израильскую, так и на мировую экономику. Израильская экономика мощна, а безработица – низка. Наша программа призвана обеспечить хозяйству условия для работы", – сказал глава правительства. О выделении четырех миллиардов шекелей на ссуды столкнувшимся с проблемами бизнесам правительство приняло решение еще 8 марта. Теперь эта сумма удвоена. Миллиард шекелей выделен системе здравоохранения, еще один миллиард – на экстренные нужды таких служб как полиция, пожарная охрана, управление тюрем. Глава правительства заявил, что дефицита не будет, поскольку львиная доля товаров прибывает по морю. Он обещал оказать помощь израильским авиакомпаниям, которые в результате резкого сокращения пассажирооборота оказались на грани банкротства. Министр финансов Моше Кахлон сообщил, что обратившиеся за ссудами бизнесы смогут получить помощь уже через 7-9 дней. Он дал понять, что правительство готовит новые меры, среди которых – выделение средств на нужды Института национального страхования...
https://www.mako.co.il/news-lifestyle/2020_q1/Article-fa2f40c84a0d071027.htmחברת Medicago הצהירה שהצליחה לפתח חיסון נגד הקורונה, ומקווה שיהיה זמין לציבור הרחב כבר בנובמבר הקרוב.
הדבר השחור
השפעת הספרדית
והטיפוס
שידור חוזר מ2009
https://www.ranlevi.com/2020/03/09/ep303/הבידודים, הבהלה והפחד שאנחנו חווים כרגע עקב מגיפת הקורונה אינה מאורע נדיר בדברי ימי האנושות. בפרק זה נשמע על שלוש מגיפות קטלניות במיוחד – המוות השחור, השפעת הספרדית והטיפוס – כיצד הגיבו להן בני האדם ואיזו השפעה הייתה להן על מהלך ההיסטוריה.
האזנה..נעימה? לא בטוח. בוא נגיד, מעניינת… 😉
פרק הפעם עוסק בשלוש מגיפות איומות שהיכו את האנושות לאורך ההיסטוריה: "המוות השחור" המפורסם, "השפעת הספרדית" (פחות מפורסמת, אך קטלנית יותר) והטיפוס- "הגנרל" שניצח מלחמות רבות לאורך השנים.
-מדוע חששה הכנסייה מפני כתות ה'הלקאה העצמית' שהופיעו בזמן המוות השחור?
-על פנסיונר ממוצא שוודי שסייע לפתור חידה בת שמונים שנה…
-על ההימור המסוכן של נפוליאון, וכיצד ניצח הטיפוס את מערכת המשפט האנגלית…תודה רבה לאריאל גלולה שסייע לי בתחקיר, ולויקטור בן עזרא שכרגיל תורם מאחורי הקלעים.
את פינת האורח יגיש הפעם יובל מלחי, האיש מאחורי הפודקאסט המצליח 'קטעים בהיסטוריה'. יובל יביא לכם את סיפורה של 'הצב'- הצוללת המבצעית הראשונה שנלחמה במלחמת העצמאות האמריקנית, והאיש המיוחד שהגה אותה.
מפגש המאזינים קרב ובא. מי שכבר נרשם מתבקש לשלוח אלי מייל- כדי שאוכל לעדכן אתכם במקום ושעת המפגש.
נסיים בפינתו הקבועה של ניר דהן החידונאי- תשובות ופתרונות בפורום שלנו.
...
כולנו יודעים שהמין האנושי אינו חסין מפני הכחדה. נכון, יש לנו מוח מפותח שמעניק לנו יתרון אדיר על פני הדינוזאורים- אבל אפשר לדמיין כמה תרחישים מסוכנים עבורנו. התנגשות של אסטרואיד ענק בכדור הארץ, למשל, או פרץ של קרני גמא הרסניות מכוכב שמסיים את חייו אי שם בסביבה הקרובה של מערכת השמש.
מגיפה קטלנית, כזו שתחסל את האנושות כולה, היא עוד תרחיש אפשרי שכזה. ישנו הבדל מהותי בין התנגשות באסטרואיד ענק, למשל, להתפרצותה של מגיפה קטלנית. בעוד שאת השפעותיו של הראשון אנחנו יכולים רק לשער מתוך עדויות עקיפות- הרי שאת השפעתה של המגיפה אין צורך לנחש: צריך רק לפתוח את ספרי ההיסטוריה. מגיפות קטלניות, הרסניות ואכזריות פקדו את האנושות אלפי פעמים מאז הומצא הכתב, ובני כל התקופות תיארו בפרוטרוט את ההתרחשויות. והסיפורים שהם העבירו אלינו הם תמיד, ללא יוצא מין הכלל, איומים. בפרק זה נביא את סיפורן של שלוש מהמגיפות הקשות ביותר שחווה המין האנושי.
מגיפה היא התפרצות פתאומית של מחלה זיהומית מדבקת. המחלה מתפשטת במהירות בקרב האוכלוסיה ופוגעת בחלק גדול ממנה. מגיפה יכולה להיות מקומית (Epidemic), או בעלת תפוצה כלל עולמית חוצת יבשות וגבולות (Pandemic). יש לציין שאין הכרח שמחלה תפגע במיליוני קורבנות בכדי להיחשב כמגיפה: זה יותר עניין של ציפיה. אנחנו מצפים משפעת שתהיה נפוצה, כך שמיליון חולים ברחבי העולם בקושי יעוררו עניין מיוחד. כלבת, לעומת זאת, אמורה להיות נדירה ביותר- אפילו עשרה חולים באזור גאוגרפי מצומצם ידאיגו מאוד את רשויות הרפואה.
בפרק זה בחרתי להתמקד באותן מגיפות שהיו אדירות מימדים- מגיפות פאנדמיות שהפילו אינספור קורבנות והטילו את חיתתן על האנושות. הסיבה לכך היא פשוטה: מגיפה שכזו היא טראומה, שריטה עמוקה ומכאיבה בתודעה הקולקטיבית שלנו. במקרים רבים המגיפה השפיעה על ההיסטוריה האנושית ועל ההווה שלנו יותר מכל מלך, קיסר או מצביא.
שלוש מאות השנים שקדמו למאה ה-14 היו שנים נוחות במיוחד מבחינה אקלימית: הטמפרטורה הממוצעת באירופה הייתה גבוהה בכמעלה אחת מהמקובל בימינו. שינוי של מעלה אחת אינו נשמע מרשים במיוחד, אך הייתה לו השפעה מצטברת: קרחונים רבים נסוגו צפונה וחשפו אדמות חדשות אותן ניתן היה לעבד. האוכלוסיה גדלה בהתאם.
בתחילת המאה ה-14 נסתיימה החגיגה. הטמפרטורות חזרו להיות קרירות, ואפילו קרירות יותר מהרגיל: זו הייתה תחילתו של 'עידן הקרח הקטן', שנמשך בהפסקות עד אמצע המאה ה-19. בתוך פרק זמן קצר יחסית הצטמצמו שטחי המרעה והחקלאות וכמות המזון הזמין לאוכלוסיה המורחבת הצטמצמה בהתאם. רעב ומחסור פשו במקומות רבים- תנאים אידיאליים להיווצרות מגיפה.
אל אוזניהם של אנשי ימי הביניים החלו מגיעו שמועות אודות אסון נורא שמתחולל בהודו ובמזרח הרחוק. כהרגלן של שמועות, הן קיבלו חיים ונפח משל עצמן. היו כאלה שאמרו שמחלה איומה חיסלה את כל תושביה של הודו והאדמה שם נותרה שוממה. אחרים שמעו שאש ואבנים לוהטות הומטרו מין השמיים והשמידו ערים שלמות על יושביהן.
בשנת 1347 השיגה המציאות את השמועות.
ספינות סוחר מהמזרח הרחוק שעגנו בנמלי איטליה פלטו מתוכן מלחים חולים מאוד. היו להם גושים גדולים ונפוחים על עור הצוואר, מתחת לבית השחי ובמפשעה והם סבלו מחום גבוה, הקאות ושלשולים. בחלק מהמקרים קיבל העור גוון סגול-שחור וריח מבאיש עלה מהבשר ומנוזלי הגוף. בתוך שבוע רובם כבר היו מתים, אבל לא לפני שהדביקו את יושבי הערים אליהן הגיעו.
מאיטליה ומדינות הבלקן התפשטה המגיפה לכל רחבי אירופה במהירות מסחררת. בכל מקום אליו הגיעה הביאה עימה אסון נורא.
מתוך כל חמישה אנשים שלקו במחלה המסתורית, ארבעה היו מתים בתוך ימים. בפאריס, בה חיו מאה אלף איש באותם הימים, נפטרו שמונה מאות איש מדי יום: אחוז מהאוכלוסיה בכל יום ומחצית מהתושבים בסך הכל. כפרים שלמים נמחקו מהמפה. במקומות סגורים כגון מנזרים ובתי כלא שיעורי התמותה התקרבו למאה אחוזים. אוכלוסייתה של אנגליה הצטמצטמה משבעה מיליון איש לשני מיליון בסך הכל. זהו נתון מדהים שניתן לעכל אותו רק אם מדמיינים בעיני רוחנו את מדינת ישראל, למשל, מתרוקנת מכל התושבים שאינם גרים באיזור המרכז. כשליש מאוכלוסייתה של אירופה נספתה.
מגיפות לא היו דבר חדש באירופה, כמובן- אבל מעולם, ככל שהזכרון האנושי ידע לספר, לא הופיעה מגיפה כה איומה וקטלנית. 'המוות השחור', כפי שכונתה המגיפה הזו מאוחר יותר, היכה באירופה במשך ארבע שנים בלבד- אך השלכותיו והשפעותיו ניכרו עוד מאות שנים לאחר מכן.
נסו לדמיין לעצמכם מה עבר בראשם של בני אותה התקופה, כאשר המוות היכה מסביבם ללא רחם. איש, כך נדמה, לא היה חסין מפניו. מהאביון הפשוט ביותר ועד הארכיבישופים- לא הייתה משפחה שנותרה שלמה. לא היה יישוב שגופות לא נערמו בו בקברי אחים מאולתרים, וצחנת המוות הנוראית לא עמדה ברחובותיו. הנה תיאור שמסר אחד מאלה ששרדו:
"הם מתו במאותיהם, ביום וגם בלילה, והם הושלכו אל שוחות פתוחות וכוסו באדמה. וברגע ששוחות אלו התמלאו, שוחות קברים נוספים נחפרו. ואני, אגנולו די-טורה, קברתי את חמשת ילדי במו ידי."
הפחד מפני הידבקות במגיפה היה נורא. הסופר בוקאצ'יו כתב כי "כל אדם ברח מחברת רעהו…בני משפחה רחקו זה מזה, אח התכחש לאחיו, לעיתים נטש גבר את אישתו. זאת ואף יותר, והלב מתקשה להאמין, אבות ואמהות הפקירו את בניהם לגורלם, כאילו היו זרים."
המרקם החברתי של ימי הביניים הלך והתפורר ככל שהתקדמה המחלה. העשירים שיכלו להרשות זאת לעצמם ברחו אל הטירות המבודדות והחוות הנידחות. לעניים במרכזי הערים לא היה לאן לברוח, ואפילו במותם לא מצאו מנוחה. רוב הכמרים סירבו להגיע אל ביתם של הנפטרים כדי לערוך שם טקסי אשכבה מחשש שידבקו בעצמם. עבור הגוססים האדוקים, פירוש הדבר היה איבוד הסיכוי היחיד שלהם להגיע לגן עדן לאחר מותם, ורבים מהם היו מבועתים מהגורל הצפוי להם. בלחץ העם, התירו גורמי כנסייה גם למי שאינו כומר מוסמך לקיים טקסים דתיים. באנגליה הסכים אחד הבישופים לאפשר גם לחילוניים גמורים להאזין לוידוי האחרון על ערש דווי, ואם לא היה גבר בסביבה לטובת העניין- גם לאישה.
את כולם הטרידה מאוד השאלה מהו מקורה של המגיפה.
זמן לא רב לאחר שפרצה המגיפה ביקש פיליפ השישי מלך צרפת מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת פאריס חוות דעת לגבי העניין. הרופאים שקלו את העניין, ניתחו את התסמינים, בחנו את הראיות באופן מדוקדק ולבסוף הגיעו למסקנה כי התחברות משולשת של שבתאי, צדק ומאדים באזור מזל דלי היא שאחראית לאסון.
בל ניתן לחוות הדעת המשעשעת הזו לתת לנו רושם לא נכון. הרופאים בימי הביניים צברו לא מעט ידע שימושי: הם הבינו את ההשפעות השונות של התזונה על הגוף, ידעו לטפל בעצמות שבורות, לעקור שיניים ולאבחן מחלות באמצעות דגימות שתן. הם ידעו להכין תערובות צמחים לשיכוך כאבים, ואפילו לבצע השתלות עור בסיסיות. אך כאן ניתן להבחין בהבדל המהותי בינם לבין הרופאים בתקופות מאוחרות יותר: כשהגיעו לקצה גבול הידע הקיים, הם לא היססו לפנות אל העל-טבעי. אסטרולוגיה ורעיונות דומים נתקבלו כהסברים אפשריים בהחלט למחלות לא מוכרות.
תרופות של ממש למוות השחור לא היו, למרות שחלק מהרופאים ניסו משחות ותמיסות מצמחים אקזוטיים, מתכות נדירות ואפילו אבקה כתושה מאבני-חן יקרות. הדיעה הרווחת הייתה שהמוות השחור מתפשט באמצעות 'אוויר רע'. הפיתרון המקובל היה לפזר את האוויר הרע באמצעות מקלות קטורת ריחניים או מטפחות טבולות בתמציות פרחים שהונחו על הפה. היו אנשים שהאמינו שקולות חזקים יבריחו את המוות, ובחלק מהערים צילצלו פעמוני הכנסייה הגדולים ללא הרף. קמיעות, לחשים וקסמים מכל סוג, מין וצבע נוסו ללא הועיל.
פשוטי העם, שהעקרונות הנוצריים של חטא ועונש היו צרובים עמוק עמוק בתוך תודעתם, היו משוכנעים ללא שום צל של ספק שהמוות השחור הוא עונש מאלוהים.
באותה התקופה הגיעו הסיאוב והשחיתות של הכנסייה הקתולית לשיא חסר תקדים. הכמרים והקרדינלים כבר לא התביישו לרדוף אחרי תענוגות החיים לעיני כל: ללבוש בגדים יקרים שרכשו מתרומות העניים, לנאוף, להוליד ילדים בלתי חוקיים וכמובן פסגת השחיתות: מכירת מחילות. האפיפיור והקרדינלים העניקו, תמורת סכום נאה, מכתב רשמי שבו הם מאשרים שאלוהים- או ליתר דיוק, נציגיו עלי אדמות- מוחלים למשלם על חטאיו, ושערי גן העדן שוב נפתחו עבורו. לא משנה איזה פשע מחריד ביצעת- רצח, בגידה, גניבה מכל סוג- אם היית עשיר, הכנסייה סלחה לך.
השחיתות דירדרה את תדמיתה של הכנסייה לשפל המדרגה- ואז הגיע המוות השחור. הכמרים מתו כמו כולם. הנזירים מתו כמו כולם. הקרדינלים, אלה שלא ברחו לבתי הנופש המבודדים שלהם, מתו- כמו כולם. הציבור הרחב לא היה צריך הסברים: כולם הבינו שאלוהים מאס בסירחון המוסרי שעולה מהכנסייה, ומבול המוות שהוא מוריד על האנושות אינו מבחין בין נוצרי טוב לנוצרי רע.
מחשבות אלה הביאו לשתי תגובות אפשריות.
חלק מהאנשים פיתח ציניות אדירה כלפי הכנסייה, אלוהים והחיים בכלל. באווירה שבה אדם יכול למות בכל רגע נתון, צריך לנצל את החיים ולהנות מהם בלי חשבון. ניתן להבחין בהלך המחשבה הזה במוטיב האומנותי שהיה נפוץ באותם הימים- 'דאנסה מאקאברה', 'ריקוד המוות'. בציורים ואריגים מופיעה דמותו של מלאך המוות בדמות שד או שלד האוחז קילשון, כשהוא מוביל אחריו אל הקבר תהלוכה של שלדים מרקדים מכל שכבות העם: כמרים, אצילים, נערות יפות ואיכרים פשוטים. הציור המסוגנן הזה מעביר היטב את התחושה שכולנו מאוחדים במוות, ללא יוצאים מן הכלל. אצל מי שאיבדו את האמונה בכוחה וחוכמתה האינסופית של הכנסייה הנוצרית, נזרעו זרעי המחשבה החופשית שמהם ינבט, כעבור זמן לא רב, עידן הרנסאנס.
התגובה השניה הייתה הפוכה: ניסיון לפייס את האל בכל דרך אפשרית. היו כאלה שחזרו בתשובה, נשאו תפילות וסבלו צומות ותעניות, והיו כאלה שהעדיפו את הדרך הקלה: לרצוח יהודים. הרי היהודים הם אלו שרצחו את ישו, כולם ידעו שהם מרעילים את בארות הנוצרים, והם גם עסקו בהלוואת כספים תמורת ריבית- עיסוק שנחשב על פי הדוקטרינה הנוצרית הרשמית לחטא חמור במיוחד. בערים רבות התנפלו ההמונים המוטרפים על היהודים ושרפו, תלו או הטביעו אותם. בשטרסבורג, לדוגמא, הועלו על המוקד אלפיים יהודים ביום אחד.
המציאות שמאחורי הסיבות לפוגרומים הייתה טרגית במיוחד. ליהודים לא הייתה ברירה אלא לעסוק בהלוואה בריבית, מכיוון שכל הגילדות של בעלי המלאכה לא הסכימו לקבל יהודים לשורותיהן. העובדה שלא נטו להשתמש בבארות המשותפים עם הנוצרים הייתה בעקבות הדרישות ההלכתיות לניקיון. השלטונות שיתפו פעולה עם הפוגרומים, במקרים רבים, כדי שיוכלו להחרים את רכושם של היהודים ולבזוז אותו.
תת-תופעה מרתקת במיוחד של החזרה בתשובה הייתה עלייתן של כתות ההלקאה העצמית. חברי הכתות הללו, שפרחו באווירה הכללית של 'סוף העולם', ניסו לשכנע את אלוהים לסלוח לאנושות באמצעות חיקוי ייסוריו של ישו. הם היו עוברים מעיר לעיר בתהלוכות של מאות בני אדם, שרים מזמורי תפילה ומלקים את עצמם בשוטים ומקלות עד זוב דם. כשהיו מגיעים לפסוק מתאים בתפילה, היה עליהם ליפול על הרצפה ולזחול עליה, גם אם היו תחתם באותו הרגע אבנים חדות, קוצים דוקרים או ביוב פתוח. המונים היו מתקבצים בכל מקום שתהלוכות אלו היו עוברות בו, מעודדים את הסובלים, מאכילים אותם ומעניקים להם מתנות שונות.
ניתן לחשוב בטעות שהכנסייה תוקיר את ההקרבה והסבל של הצועדים, אבל ההפך הוא הנכון. הכתות הללו היוו איום ישיר על מעמדה של הכנסייה מכיוון שטענו בפה מלא שהן- ולא הכנסיה המושחתת- עומדות להציל את האנושות מכליה. לציבור הרחב היה ברור מאוד מי באמת מתאמץ כדי לפייס את האל ומי לא, והאנשים הפסיקו להעניק תרומות לכמרים ולנזירים. איום זה גרר תגובה מהירה ואלימה מצד הואתיקן: האפיפיור הוציא צווים בהולים שמכריזים על חברי הכתות ככופרים ואויבי הנצרות 'האמיתית', ורבים מהם נאסרו או הוצאו להורג. זה היה סופן של כתות ההלקאה העצמית, פחות או יותר.
למוות השחור הייתה השפעה אדירה על מהלך ההיסטוריה. במערב אירופה, שם היכתה המגיפה באופן הקשה ביותר, נוצר חוסר משווע בידיים עובדות שיחרשו את השדות העזובים. כתוצאה מכך עלה הביקוש לאיכרים על ההיצע, והאצילים בעלי האדמות היו מוכנים לשלם להם משכורות גבוהות יותר ולהעניק להם תנאי חיים טובים יותר. רכוש רב- בתים, תכשיטים, אדמות וכולי- נותר ללא בעלים, ואיכר עני שהשכיל להשתלט עליו הפך בין לילה לעשיר מאוד. השלטונות ניסו להאבק במגמה הזו ואפילו נחקקו חוקים שאסרו על הואסל לעזוב את אדונו או לדרוש משכורת גבוהה יותר- אך כל זה לא הועיל בכלום. מאזן הכוחות החל נוטה לטובת השכבות החלשות יותר של העם, וכוחה של האריסטוקרטיה ירד. במזרח אירופה, לעומת זאת, היכן שהאוכלוסיה היתה דלילה יותר, התמותה הייתה פחותה. האצילים שמרו על כוחם והליברליזציה התעכבה במאות שנים ביחס למערב.
ואחרי כל זה, מה היה הגורם האמיתי למוות השחור? תסמיני המחלה מצביעים על אשם ברור: חיידק בשם ירסיניה פסטיס, שהועבר באמצעות עקיצת פרעוש. הפרעושים נישאו על ידי עכברושים ששיגשגו בזוהמה ששררה בערי ימי הביניים. זאת ועוד, החתולים נחשבו לבני בריתו של השטן- ובאווירת העליהום הכללית חוסלו אף הם בסיטונאות, כך שהעכברושים נהנו מחיים נטולי דאגות.
כדי שלא יאשימו אותי בגזענות בין-מינית, ראוי לציין שגם הפרעוש סבל לא מעט מהחיידק שנשא. ירסיניה פסטיס חוסם את מערכת העיכול של הפרעוש המסכן ומונע ממנו להנות ממזונו. הפרעוש נושך את קורבנותיו עוד ועוד, מנסה לשווא להשביע את רעבונו- ובדרך זו מאפשר למוות השחור להתגלגל מאדם לאדם.
מגיפת המוות השחור התרחשה לפני למעלה משש מאות שנה והיא עדיין צרובה עמוק בזכרון הקולקטיבי שלנו. מה הפלא, תשאלו? מגיפה כה הרסנית, ברור שלא נשכח אותה כל כך מהר. ברור? האמנם?…
לפני פחות משמונים שנה השתוללה בעולם מגיפה שחיסלה בין עשרים וחמישה לחמישים מיליון בני אדם: עד פי ארבע ממספר קורבנות המוות השחור, וככל הנראה המגיפה שגבתה את מספר הקורבנות הגדול ביותר מאז ומעולם. למרות זאת, במשך רוב שנות המאה העשרים מעטים שמעו אודות 'השפעת הספרדית'. רק בעשרים השנים האחרונות החלו אפידימיולוגים לחקור את השפעת הספרדית ברצינות הראויה, ועד אז היא הייתה כמעט אלמונית. מהו פשר ההבדל הזה? איך קורה שמגיפה מהמאה ה-14 מוכרת וידועה יותר ממגיפה של המאה ה-20, שהיתה גם קטלנית ממנה? התשובה לשאלה זו כפולה. היא מורכבת מהרקע ההיסטורי של התפשטות המחלה ומפריצת דרך מפתיעה ובלתי שגרתית בתחום הגנטיקה.
שנת 1918 הייתה אמורה להיות שנה שמחה. מלחמת העולם הראשונה, המלחמה הגדולה וההרסנית ביותר בהיסטוריה האנושית עד אז, עמדה על סף סיום. בעלות הברית התקדמו לקראת ניצחון ברור, הרבה בזכות הצטרפותה של ארצות הברית למערכה.
אך חייליה של ארצות הברית הביאו איתם עוד משהו לאירופה, פרט לאומץ לב ורוח קרב רעננה: זן חדש של שפעת. מקורה של שפעת זו הוא ככל הנראה במחנות הצבא בקנזס, אבל כדרכן של מחלות מידבקות קשה מאוד לאתר בוודאות את הרגע או המקום בו הופיעה לראשונה. כשנשלחו החיילים אל החזיתות השונות ברחבי העולם, התקדמה השפעת יחד איתם והגיעה לכל פינה על הגלובוס, מהאיים הבודדים ביותר של האוקיינוסים ועד הצפון הקפוא.
בחודש מאי, שנת 1918, התפרצה המחלה במלוא עוזה בספרד: שמונה מיליון בני אדם נפטרו שם בתוך חודש אחד. הוירוס כבר הפיל חללים במקומות אחרים בעולם, אך זו הייתה הפעם הראשונה שהוירוס החדש הצליח להגיע אל כותרות העיתונים. מכאן ואילך המגיפה החדשה זכתה לכינוי 'השפעת הספרדית'.
השפעת הספרדית דילגה מעיר לעיר וממדינה למדינה. אחוזי התמותה כתוצאה מהשפעת היו נמוכים: 2.5 אחוז, דהיינו- חמישה מתים על כל מאתיים חולים. אבל המספרים היבשים מטעים ואינם חושפים את התמונה האמיתית. שיעורי התמותה משפעת רגילה הם אחד לאלף. כולנו יודעים עד כמה שפעת מדבקת: במשרדים סגורים, למשל, שיעורי ההדבקה קרובים למאה אחוז. בכל חורף חדרי המיון מתמלאים חולים עד להתפקע. על פי ההערכות כחצי מכלל האנושות חלתה בשפעת הספרדית, כמיליארד בני אדם. במצב כזה, אפילו אחוזי תמותה נמוכים הופכים למספר מפלצתי, כמעט בלתי נתפס, של קורבנות.
בארצות הברית מתו קרוב ל-700 אלף איש, ותוחלת החיים הממוצעת צנחה בבת אחת בעשר שנים. הרופאים המעטים שלא גויסו למאמץ המלחמתי ונשארו לטפל בעורף היו חסרי אונים. לא הייתה תרופה או חיסון לשפעת, והמוות בא בחטף. סיפור אנקדוטלי מספר על ארבע נשים שהתיישבו לשחק ברידג' בערב, ועד הבוקר שלוש מהן היו מתות. מרבית החולים מתו ממחלות ש'תפסו טרמפ' על השפעת והגוף החלש, כמו דלקת ריאות למשל.
ועדות חירום הוקמו כדי לטפל במצב: סטודנטים הוצבו בבתי חולים כדי למלא את מקומם של הרופאים החסרים, והציבור נקרא להמנע מהתכנסויות. לחנויות היה אסור להכריז על מבצעי מכירות כדי שלא למשוך יותר מדי קונים בבת אחת. לוויות- לא יותר מחמש עשרה דקות. מפעלים ומקומות עבודה נתבקשו לפתוח את יום העבודה בשעות שונות, כדי להקל על שעת העומס של התחבורה הציבורית. רכבות במיוחד נחשבו לאיום חמור בעקבות הצפיפות והעדר האיוורור. בפנסילוויניה נסגרו כל בתי הספר, התיאטרונים והמסבאות ומי שהתעטש מבלי לכסות את פיו היה צפוי לקנס גבוה ואפילו לעונש מאסר.
הציבור הרחב שיתף פעולה עם הגזירות הרבות וקיים אותן, למרות שהן הגבילו מאוד את החירות האישית של כל אזרח. המלחמה מעבר לים תרמה למצב רוח מגויס ופטריוטי שבוודאי תרם לציות הכללי. הציבור גם היה מחונך יותר מבעבר לגבי גורמי מחלות, דרכי ההדבקה וכללי הגיינה נחוצים.
השפעת הספרדית גוועה מאליה בשנת 1920. מאז כמעט ולא נחקרה לעומק. סיבה ברורה לכך היא הקירבה למלחמת העולם הראשונה שהייתה התרחשות דרמטית מאוד ומשכה אליה את תשומת ליבם של מרבית ההיסטוריונים. סיבה נוספת, ברורה פחות, נובעת מאופיה של השפעת. משפעת רגילה מתים בעיקר תינוקות וזקנים, אוכלוסיות פגיעות מטבען. השפעת הספרדית, לעומת זאת, פגעה כמעט אך ורק בצעירים בגילאי 20 עד 40. כתשעים ותשע אחוזים מהנפטרים היו מתחת לגיל 65. באופן בלתי מפתיע, גברים בגילאי 20 עד 40 היו גם רובם המכריע של חללי המלחמה. המתים האלה והמתים האלה נתערבבו זה בזה והיה קשה להפריד בין גורמי המוות.
מדוע הייתה השפעת הספרדית כה קטלנית, ולמה מתו ממנה דווקא הצעירים והבריאים? אלו שאלות חשובות שנותרו ללא מענה במשך זמן רב, עד שצירוף נדיר של עקשנות ומזל הפך את הקערה על פיה.
בשנת 1949 היה יוהאן הולטין, שוודי שהיגר לארצות הברית, סטודנט למיקרוביולוגיה ותורת הנגיפים. אחד המרצים שלו חזר וטען במהלך ההרצאות שהמפתח להבנת הקטלניות של מגיפת השפעת הספרדית נמצא בנגיפים שעשויים להימצא בגופותיהם של קורבנות המחלה אשר נקברו באדמה קפואה. הקור העז, שיער המרצה, עשוי לשמר את הזן הייחודי הזה ולאפשר למדענים לחקור אותו באמצעות טכנולוגיה שלא הייתה קיימת בשנות העשרים. דבריו של המרצה פרטו על מיתרים מתוחים במוחו של הולטין. הוא ידע שזה יהיה הנושא של עבודת המחקר שלו.
באותה השנה יצאו הולטין ואישתו לטיול באלסקה הצפונית. בעיר פיירבנקס פגש הולטין את אוטו גייסט, אנתרופולוג מקומי. השניים שוחחו על השפעת של 1918, והאנתרופולוג סיפר לו על כפר קטן בשם ברוויג מישן שנפגע קשות מהמחלה. 72 מתוך 80 התושבים בכפר הקטן מתו בשפעת ונקברו בחופזה על ידי מיסיונרים וחיילים מהצבא.
הולטין הבין מייד שברוויג מישן עונה על שתי הדרישות המרכזיות של המחקר שלו: שיעורי תמותה גבוהים, וקבורה באדמה קפואה. גייסט הפגיש בינו ובין מיסיונרים אשר חשפו בפני הולטין את רישומי הכנסייה על לידות ופטירות בברוויג מישן. הרישומים הכילו מידע מפורט על הנפטרים, כולל מקום קבורתם.
שנתיים לאחר מכן, ב-1951, טס הולטין לברוויג מישן והביא עימו את גייסט ושני חוקרים נוספים. הוא קיבל את בירכתם של המנהיגים המקומיים והחל במלאכה. החוקרים הקימו מדורה גדולה מעל לקבר האחים, ולאחר שהאדמה תחתיו הפשירה החלו לחפור. נדרשו להם יומיים של חפירה מאומצת כדי לחשוף את הגופה הראשונה.
כפי שקיווה הולטין, הקור שימר את הגופות היטב. הוא נטל דגימות מרקמות הלוע של ארבע גוויות, סגר את קבר האחים וחזר אל מעבדות האוניברסיטה. כאן כבר לא שיחק לו המזל: הטכנולוגיה של שנות החמישים לא הייתה מתקדמת דייה כדי להפיק נגיף חי מהרקמות שהביא עימו. לאחר ניסיונות רבים וכושלים, נאלץ הולטין לבסוף להרים ידיים- הוא היה בטוח שהתעלומה הזו לא תיפטר לעולם. 47 שנים חלפו להן.
בשנת 1997 היה ד"ר ג'פרי טאובנברגר פתולוג מולקולרי שעמד בראש מחלקת המחקר הפתולוגי של צבא ארצות הברית. מספר שנים קודם לכן נשטפו לחוף האוקיינוס האטלנטי גופותיהם של דולפינים רבים: מחלה מסתורית חיסלה מחצית מאוכלוסיית היונקים הימיים הללו. ג'פרי רצה מאוד לאתר את גורם המחלה, אבל זה לא היה קל. גופותיהם של הדולפינים כבר היו במצב של ריקבון מתקדם, דבר שהקשה מאוד על איתור הנגיף. ג'פרי ועמיתיו למכון פיתחו שיטת עבודה חדשה לגמרי שאיפשרה להם למצות את הד.נ.א. של הנגיפים גם מרקמות פגומות במיוחד. בעזרת שיטה זו הצליחו החוקרים לחשוף את זהותו של הוירוס שהיה אחראי למותם של הדולפינים.
פתולוגיה על דולפינים זה נחמד, אבל לצבא האמריקני יש דברים קצת יותר טובים לעשות עם הכסף שלו. ג'פרי הבין שאם לא ימצא שימוש מעשי לשיטה שהמציא, הברז של התקציב ייסגר מהר מאוד וכל העבודה תרד לטימיון.
ג'פרי החליט לנסות את השיטה שלו על השפעת הספרדית. למזלו, עובדי המכון לפתולוגיה שמרו דגימות של רקמות שנים ארוכות לאחר הניתוח שלאחר המוות, והוא הצליח לאתר רקמות של שני חיילים שנפטרו מהמחלה. למרות הזמן הרב שחלף מאז אוחסנו הדגימות, ג'פרי הצליח למצות מהן פיסות זעירות של הקוד הגנטי של וירוס השפעת. זה היה סימן מעודד לגבי יכולותיה של השיטה שלו, אבל זה לא היה מספיק: כדי להשלים את כל הרצף הגנטי של וירוס השפעת הספרדית, צעד הכרחי בדרך לחקר מעמיק של הוירוס, הוא היה זקוק לדגימות נוספות.
בהעדר תוצאות ממשיות, העיתונות המדעית לא התרשמה במיוחד. ג'פרי כתב מאמר אודות השיטה החדשה שלו, אך המגזין הנחשב נייצ'ר (Nature) דחה אותו על הסף. סיינס (Science), מגזין חשוב נוסף, הסכים לפרסם רק חלק קטן ממנו.
בביתו שבסן-פרנסיסקו ישב יוהאן הולטין, עכשיו כבר בן 72 ונהנה מחייו כפנסיונר, וקרא בשקיקה את מאמרו של ג'פרי טאובנברגר ב'סיינס'. בזמן שחלף מאז הביקור בברוויג מישן הוא נטש את חקר המגיפות ועבר לעסוק בבטיחות תנועה, אבל המגיפות היו סוג של חיידק שהולטין לא יכל להשתחרר ממנו.
ג'פרי כתב על הקשיים שבהשגת דגימות איכותיות מוירוס השפעת הספרדית, והולטין ידע בדיוק היכן ניתן למצוא אותן. הוא שלח לג'פרי מכתב בו תיאר את מחשבותיו. אפשר לדמיין את מה עבר במוחו של הפתולוג כשקרא את מכתבו של הולטין- האם הקשיש השוודי באמת יודע על מה הוא מדבר, או שאולי יש לו עסק עם אדם קצת לא מאוזן? האם זה אמיתי? פחות או יותר באותו הזמן הייתה משלחת חוקרים שיצאה לנורבגיה, לחפור את קבריהם של כמה כורים שמתו מהשפעת הספרדית. המשלחת הזו תוכננה במשך שנים ועלתה מיליוני דולרים- ובכל זאת, לא השיגה את התוצאות הרצויות. הולטין תיכנן לקחת את כל 3200 הדולר של קרן הפנסיה שלו, ולצאת למסע צלב פרטי בחזרה אל ברוויג מישן. שום דבר מזה לא נשמע הגיוני.
אבל לג'פרי לא היה מה להפסיד, ואת הולטין אי אפשר היה לעצור. הוא חזר לברוויג מישן, קיבל בשנית את אישור מנהיגי המקום ופתח את קבר האחים.
בעומק של כשני מטרים מתחת לאדמה גילה הולטין גופת אישה עבת בשר, שהחוקר הקשיש כינה בחביבות 'לוסי'. שכבות השומן עזרו לשמר את הרקמות העדינות בקור המקפיא, והולטין הסיר כמה דוגמאות מרקמת הלוע של לוסי. את הרקמות שלח ישירות אל ג'פרי באמצעות שלושה שירותי דואר שונים- פדקס, יו.פי.אס ודואר רגיל- כדי שחס וחלילה לא תלכנה הדוגמיות הנדירות לאיבוד.
ג'פרי קיבל את הרקמות, ומייד ניגש לעבודה. בעזרת השיטה שפיתח הצליח למפות את כל רצף המידע הגנטי של וירוס השפעת הספרדית. זהו הישג מדהים, בהתחשב בעובדה שמדובר בזן של שפעת שנעלם לפני כמעט שמונים שנה.
כשהוא מצויד במפת הגנים של הוירוס, החלו ג'פרי ועמיתיו לחקור את הוירוס לעומק. עד מהרה התברר כי מקורו של זן השפעת הזה הוא בציפורי הבר. זו לא הייתה מסקנה מפתיעה: כמעט כל מגיפות השפעת מתחילות מהתפרצות אצל עופות או חזירים.
וירוס השפעת מסוגל 'לדגור' בתוך קרביהם של בעלי חיים אלו במשך תקופות ארוכות מבלי להפריע להם, ובזמן הדגירה הוירוסים מתחלקים ומתרבים. מדי פעם בפעם נופלות שגיאות בשכפול, והתאים החדשים שונים בקצת מהתא המקורי שיצר אותם. רוב המוטציות גורמות למותם של הוירוסים הפגומים, אבל פה ושם נוצרת מוטציה שמעניקה לוירוס 'זהות אחרת'- הוא משתנה מספיק כדי שהמערכת החיסונית של בני האדם כבר לא תוכל לזהות אותו ולהילחם בו ביעילות. שגיאות העתקה בקוד הגנטי הן תופעה מוכרת ושכיחה בכל תא, אבל בבעלי חיים מורכבים יותר ישנם מנגנונים בתא שמטרתם לנפות ולתקן את השגיאות הללו. נגיף השפעת, לעומת זאת, הוא פשוט מדי. אין לו מנגנונים שכאלה, ולכן קצב המוטציות שבו גבוה באופן דרמטי מזה של יצורים אחרים.
לתקופת הדגירה הארוכה אצל החזירים והעופות יש תרומה נוספת לשרידותו של נגיף השפעת. אם שני נגיפים חודרים לאותו התא בו זמנית, הם מחליפים ביניהם חומר גנטי. שוב, רוב הצאצאים של ערבוב שכזה לא שורדים, אבל המעטים ששורדים מסוגלים להתגבר ביעילות רבה יותר על ההגנות שהגוף מפעיל כנגדם.
במקרה של נגיף השפעת הספרדית, למוטציה שאיפשרה לו להתפשט בקרב בני אדם הייתה השפעה דרמטית.
כשנגיף חודר לתא בריא, הוא מבצע עליו 'השתלטות עויינת'. הנגיף מזריק את הד.נ.א. שלו אל התא ומכריח את בתי החרושת להתחיל ולייצר חלבונים על פי הוראותיו שלו. מכיוון שהיה בידיהם את הקוד הגנטי השלם של הוירוס ג'פרי טאובנברגר וחוקרים נוספים הצליחו לגלות אילו חלבונים הוא מייצר בתוך התא, ובכך לפתור ככל הנראה את חידת השפעת הספרדית.
כשהגוף מזהה גוף זר, כמו נגיף השפעת, מתעוררת בו תגובה חיסונית. תאים מיוחדים המכונים 'ציטוקינים' מאותתים לגוף לשלוח עוד ועוד תאי דם לבנים אל האזור הפגוע כדי להשמיד את התוקפים. הם גם גורמים להיווצרותם של ציטוקינים נוספים. בדרך מתקיימת בגוף לולאת משוב שמגבילה את כמות הציטוקינים: חלבונים מסוימים מאותתים למערכת החיסונית- 'הי, יש די והותר ציטוקינים, אפשר להפסיק ולייצר חדשים'.
אבל החלבונים שייצר נגיף השפעת הספרדית קילקלו את לולאת המשוב הזו. עוד ועוד ציטוקינים יוצרו בדם ללא שום הפרעה, והציטוקינים הללו אותתו למערכת החיסונית לשלוח עוד ועוד תאי דם לבנים וציטוקינים חדשים, וכן הלאה וכן הלאה. תופעה זו מכונה 'סערת ציטוקינים', והיא למעשה תגובת יתר של מערכת החיסון. תגובת יתר זו היא שהחלישה את קורבנות השפעת הספרדית, ואיפשרה למחלות כמו דלקת ריאות להשתולל באין מפריע. כצפוי, המערכת החיסונית נמצאת בשיא אונה אצל צעירים בגילאי 20 עד 40, ולכן גם תגובת היתר הייתה חזקה ביותר באוכולוסיה הזו והם היוו את רוב הנפגעים מהמחלה. סדרת המאמרים שכתבו ג'פרי ועמיתיו נחשבת לפריצת דרך אדירה בחקר המגיפות, וזיכו אותו בתארי כבוד ופרסים רבים.
טיפוס, המגיפה השלישית עליה נדבר, שונה מאוד מהשתיים הקודמות. השפעת הספרדית הייתה התפרצות אדירה וחובקת עולם, אבל נמשכה שנתיים בלבד. החיידק שהיה אחראי למוות השחור התפרץ כמה עשרות פעמים לאורך ההיסטוריה- אבל את חותמו האמיתי על ההיסטוריה הוא הטיל במגיפה הקטלנית של אמצע המאה ה-14.
הטיפוס, לעומתן, היא מחלה שמלווה אותנו במשך אלפי שנים. התפרצות טיפוסית של מגיפת הטיפוס היא מקומית ואינה נמשכת זמן רב, אבל היא קטלנית ביותר. שמה השני של מגיפת הטיפוס היא 'מחלת המחנות', על שום אחד המאפיין הבולטים ביותר שלה: כמעט בכל מקום בו היו מרוכזים אלפי אנשים- כמו למשל במחנות צבא לקראת מלחמה- שם היה מופיע הטיפוס. מכיוון שהטיפוס קשור באופן הדוק כל כך לקונפליקטים ולמלחמות, יש לו השפעה אדירה על ההיסטוריה. במקרים רבים מתו יותר חיילים מטיפוס בכל אחד מהצדדים הלוחמים, מאשר בקרבות עצמם. כדאי להדגיש עובדה זו שוב: לא משנה עד כמה חזק היה הצבא, כמה אמיצים היו לוחמיו וכמה כריזמטיים היו הגנרלים- הטיפוס הוא זה שהיה קובע כמה חיילים בכל צד ישארו עומדים על רגליהם, ומכאן מי ינצח את המלחמה. כפי שמייד ניווכח, יתכן ולטיפוס הייתה השפעה גדולה יותר על מהלכה של ההיסטוריה האנושית, השפעה סמויה ומתמשכת, מאשר שתי המגיפות האחרות, על כל קטלניותן.
בשנת 430 לפני הספירה הייתה מלחמת ספרטה באתונה בעיצומה זו השנה השניה. הספרטנים צרו על אתונה, אבל מאזן הכוחות נראה דווקא נוטה לכיוונם של האתונאים: הצי החזק שלהם, הכוח הימי שהפך את אתונה למעצמה אזורית כה חשובה, העיק מאוד על כוחות היבשה של ספרטה, ונראה שהמצור לא יחזיק מעמד זמן רב.
דווקא בנקודת זמן קריטית זו, התפרצה מגיפה נוראית בין חומותיה של אתונה. אין לנו דרך לקבוע בוודאות שהמגיפה הזו הייתה אכן הטיפוס, אבל תסמיניה של המגיפה דומים מאוד לאלו של הטיפוס. המחלה מופיעה בתחילה כמו סוג של שפעת, וכעבור זמן מה מופיעה פריחה על כל הגוף. בשלבים הסופיים החולה סובל מחוסר שינה, הזיות ורגישות לאור. הפירוש המילולי של המילה 'טיפוס' היא ערפל או עשן- רמז לעירפול ההכרה שתוקף את החולה בימיו האחרונים.
השפעתה של המגיפה על אתונה הייתה איומה. כשליש מהתושבים מתו, והנותרים איבדו את כל הלכידות החברתית הקריטית כל כך בעיצומה של מלחמה. הדיווחים מאותה התקופה מספרים על אנשים רבים שהשילו מעליהם כל עול. מכיוון שהיו כל כך בטוחים שהם עומדים למות הם בילו את ימיהם בבילויים, זלילה והשתוללות כללית. רבים הפסיקו לסגוד לאלים או להקריב להם קורבנות. בין החיילים הרבים שמתו במגיפה היה גם פריקלס, מצביאה הגדול של אתונה. אין וודאות שאתונה הפסידה את המלחמה אך ורק בעקבות התפרצות המגיפה, אבל ברור שזו החלישה אותה מאוד ותרמה לכך שאתונה איבדה את השפעתה באיזור הים האיגאי לתמיד.
ב-1489 ניסו הספרדים לגרש את הפולשים המוסלמים מארצם. עשרים וחמישה אלף חיילים ספרדים הטילו מצור על גראנאדה, מוצב חשוב של המוסלמים על אדמת ספרד. לפתע התפרצה מגיפת הטיפוס, וחיסלה בבת אחת שבעה עשר אלף חיילים מהכוח התוקף. לצורך ההשוואה, בכל הקרבות עד אז נהרגו כשלושת אלפים חיילים בלבד. הצבא הספרדי המבוהל התפזר לכל עבר, גראנאדה ניצלה וההשפעה המוסלמית נותרה בספרד למשך מאה השנים הבאות.
שבעים שנים חלפו, והטיפוס שוב חורץ גורלות. ב-1560 פלשו התורכים העותומנים להונגריה, המעוז המזרחי ביותר של הנצרות באירופה. הנוצרים הזרימו כוחות צבא גדולים כדי להדוף את הפולשים, אבל שלושים אלף חיילים מהצבא האוסטרו-הונגרי מתו מטיפוס בתוך שלושה חודשים בלבד והונגריה נפלה לידי התורכים כפרי בשל. שש שנים מאוחר יותר הצליח הקיסר מקסימאליאן השני לאסוף צבא גדול כדי לסלק את התורכים. הוא פלש להונגריה ונראה היה שידם של הנוצרים הייתה על העליונה. היו אפילו תוכניות לפלוש לתורכיה עצמה, ליבה של האימפריה העותומנית, ומשם אולי להמשיך לארץ ישראל ולחדש את מסעות הצלב- אבל על גדות נהר הדנובה שוב התפרצה מגיפת הטיפוס במחנה הצבא הנוצרי. הלוחמים המבוהלים נטשו את המערכה, ומקסימאליאן השני נאלץ לחתום על הסכם שלום עם הסולטן העותומני.
נפוליאון הגדול נחשב לאחד מגדולי המצביאים בכל הזמנים, ולא במקרה. פרט לידע הטקטי והאסטרטגי שלו, נפוליאון גם הבין את חשיבותם של מספר דברים שגנרלים אחרים זילזלו בהם. מוכרת מאוד האימרה המפורסמת שלו- 'הצבא צועד על קיבתו', שמתייחסת לחשיבותה של השרשרת הלוגיסטית להצלחתו של הצבא. נפוליאון גם הבין עד כמה חשובים הטיפול הרפואי בחיילים וההגיינה במחנות הצבא. הוא הקים בתי חולים ניידים והקפיד מאוד על התנהגותם ההגיינית של חייליו.
ב-1812 אסף נפוליאון את אחד הצבאות הגדולים ביותר שנראו אי פעם. 600,000 איש, ה'גראנד ארמה' המפורסם, חצו את אירופה בדרכם אל רוסיה ומשם- כך קיווה בונפרטה- להודו.
אבל כדי להגיע אל רוסיה צריך לחצות את פולין, וזו הייתה משימה לא פשוטה. דרכי העפר המשובשות של פולין לא התאימו לעגלות של הצרפתים. בפני נפוליאון עמדו שתי ברירות: להאט את הקצב כדי לאפשר לאספקת המזון להדביק את טורי החיילים המתקדמים- או לדהור קדימה ולקוות שהעגלות יצליחו להשיג אותם.
הוא בחר באפשרות השניה. רופאי הצבא הזהירו את נפוליאון שהכפרים העניים בפולין מלאים במחלות, והמצביא לקח את האזהרות ברצינות: הוא אסר על החיילים ליצור קשר עם המקומיים בשום פנים ואופן, עד כדי עונש מוות למפירי פקודה.
אבל עגלות האספקה לא עמדו בקצב, וכשחיילים רעבים- הם רעבים. שום תקנות ופקודות לא ממלאות את הקיבה בצהריים, והכוחות הצרפתיים פשטו על הכפרים המקומיים. מהפשיטות הללו הם חזרו עם מזון- וגם עם טיפוס. בחודש הראשון מתו קרוב לשמונים אלף חיילים. ככל שהתקדם הצבא לכיוון מוסקבה הקור הלך וגבר, והאנשים הצטופפו סביב מדורות. צפיפות וטיפוס הן מילים כמעט נרדפות: שלוש מאות אלף איש, מספר כמעט בלתי נתפס, מתו עד שהגיע נפוליאון לבירתה של רוסיה. כשחזר לצרפת בתום הקרבות, רק עשרים אלף איש נותרו בחיים מה'גראנד ארמה' המפואר.
למגיפת הטיפוס יש כינוי נוסף: 'קדחת הכלא'. בכל מה שקשור בצפיפות וזוהמה, מחנות צבאיים נראים כמו צימר מפנק ביחס לבתי הכלא של פעם. לפי הערכות רשמיות של השלטונות האנגלים באמצע המאה ה-18, כרבע מכלל האסירים מתו מטיפוס. מי שהוחזק בכלא עד ליום המשפט, קיבל למעשה עונש מוות.
הנחמה היחידה לחוסר צדק זה הייתה שגורמי אכיפת החוק לא התחמקו בעצמם מהמגיפה. העצורים שהיו מגיעים לבית המשפט היו מדביקים את כולם בטיפוס. פעם אחרי פעם התפרצה מגיפת הטיפוס בבתי המשפט של לונדון. ב-1577, בעת משפטו של אחד רולנד וקס שהואשם בהעלבת המלכה, מתו שלוש מאות איש מהמחלה- כולל השופט וראש המשטרה.
אז מה הוא, בעצם, הטיפוס ומדוע הוא פורה כל כך בתנאי צפיפות ודוחק?
אחד החוקרים הראשונים של המחלה היה רופא צעיר בשם האוורד ריקטס. ריקטס היה מוכשר ומסור ביותר לעבודתו, עד כדי שהיה מזריק לעצמו רעלני מחלות כדי לבחון את השפעתם. ב-1910 הוא ניצל חופשה מהאקדמיה כדי לצאת למקסיקו, על חשבון זמנו הפרטי, ולחקור שם התפרצות של מגיפות הטיפוס. ריקטס עשה תגלית חשובה ביותר: הוא הבין שהטיפוס מועברות מאדם לאדם באמצעות כינים. אך לפני שהספיק להמשיך ולחקור- נדבק בטיפוס בעצמו ומת.
חמש שנים מאוחר יותר, ב-1915, יצאו שני רופאים נוספים, סטניסלאו פון פרוואזק, חוקר צ'כי, והנריקה דה-רושה הבראזילאי, לחקור התפרצות טיפוס בבית כלא גרמני. שניהם לקו בטיפוס, אבל רק דה-רושה שרד את המחלה. כעבור שנה הצליח הנריקה דה-רושה לבודד את החיידק האחראי למחלה וקרא לו ריקטסה-פרוואזקי, על שמם של שני עמיתיו ששילמו בחייהם על תעוזתם.
כיני הגוף שוכנות בבגדים, בדרך כלל באזורים הצמודים ביותר אל העור. הכינים זקוקות לחום הגוף של האדם כדי לשרוד, ולגישה נוחה אל העור אותו הן נושכות כדי למצוץ את הדם. הכינים שנגועות בחיידק הטיפוס מפרישות אותו בצואה שלהן, וכשהאדם מגרד את מקום הנשיכה- הוא מורח את הצואה על הפצע וכך חודר החיידק לגוף. כינים, באופן עקרוני, אינן יעילות בהעברת מחלות. הן זוחלות באיטיות ממקום למקום, ואם הנשא שלהן מת מטיפוס וטמפרטורת הגוף שלו יורדת- הכינים מתות יחד איתו. אך במחנות צבא צפופים המצב משתנה באופן דרמטי: בגלל הקרבה הגדולה בין בני האדם והבגדים שעוברים מאחד לשני, הכינים מסוגלות לעבור מנשא לנשא בתדירות גבוהה, והטיפוס יחד איתן כמובן.
במלחמת העולם השניה, לאחר שהסיבה למחלה הובנה היטב, היו התפרצויות מעטות יחסית של טיפוס. חומרי הדברה כמו DDT וחיסונים שפותחו במהירות חיסלו את המגיפה כמעט לגמרי. ליהודים במחנות הריכוז לעומת זאת לא היו חיסונים או חומרי הדברה, ומאות אלפים מהם מתו מטיפוס- אנה פרנק, למשל, הייתה אחת מקורבנות המחלה. התמונות המפורסמות של המוני גופות המושלכות בערימה זו על זו הן של קורבנות הטיפוס.
אבל למרות כל האמור לעיל, כדאי לרגע להרים את הראש ולראות את מגיפת הטיפוס מנקודת מבט מעט שונה- נקודת מבטה של הכינה. בסופו של דבר, חיידק הטיפוס הורג גם אותה, ולא רק את הנשא. היטיב להסביר זאת אחד מחוקרי המחלה, שכתב כך:
"הכינה חולקת איתנו את חוסר המזל בכך שגם היא קורבן לחיידק הטיפוס. אם הכינים מסוגלות לחוש בפחד, הרי שהסיוט הגדול ביותר שלהם הוא הפחד שיום אחד ימצאו את עצמן בקרבתו של…אדם נגוע בטיפוס. האדם עשוי לשרוד את המחלה, אבל הכינה שתמצוץ את דמו נידונה לאבדון.
בתוך שמונה ימים היא נעשית חולה. בתוך עשרה ימים היא נמצאת בכאבי תופת, ויומיים לאחר מכן נשמתה הקטנה פורחת ממנה. בני האדם נוטים לבחון את הטבע דרך עינים אגוצנטריות. עבור הכינה, אנחנו הם שליחי המוות."
Депутат кнессета Орли Леви (Авода-Гешер-МЕРЕЦ) заявила, что не поддержит правительство, которое будет опираться на голоса БАЛАДа и Объединенного арабского списка. "У меня не никаких обязательств перед МЕРЕЦ, я заключала союз с Амиром Перецем", - пояснила она, добавив, что МЕРЕЦ был присоединен под нажимом Бени Ганца...
Таким образом, к настоящему моменту, по меньшей мере, уже три депутата Кнессета заявили, что не проголосуют за создание "правительства меньшинства". Речь идет о Цви Хаузере и Йоазе Генделе ("Кахоль Лаван") и Орли Леви-Абукасис ("Авода-Гешер МЕРЕЦ").
В нынешней ситуации у Бени Ганца нет большинства, позволяющего ему привести к присяге такое правительство...
...Источники внутри блока Авода-Гешер-МЕРЕЦ рассказали, что председатель списка Амир Перец "чувствует, что его предали, он поражен ее заявлением". Внутри блока говорят, что Перец затрудняется понять мотивы Леви-Абукасис, особенно учитывая то, что она находилась в курсе попыток создания коалиции меньшинства и была осведомлена о переговорах между Ганцем и Перецем...http://txt.newsru.co.il/israel/10mar2020/orli_0012.html
Выводы: единственное средство (лучшее и для тебя, и для социума) - это массовая социальная самоизоляция. Не ходить ни на какие мероприятия, ни на какое скопление людей. По возможности не ездить в транспорте. Перевод абсолютно всего на удаленку.https://www.facebook.com/pinchas.polonsky/posts/2990251160995098
Делать это немедленно.
Уже сегодня, не дожидаясь завтра.
Сами, не дожидаясь приказов властей.
Во всех странах, не дожидаясь пока коронавирус найдут там.
В этом вопросе невозможно "перестарховаться" - можно только "недостраховаться".
(Дополнительная рекомендация: кроме постоянного мытья рук и не касаться руками общественных поверхностей - постоянно пить воду (для смывания возможного вируса из ротовой полости) и при мытье рук дополнительно промывать мылом ноздри).
Спасибо, что у нас есть интернет, заказ еды из магазинов, общение, работа и учеба он-лайн и т.д.
Возможно, именно из-за этого будет лучше чем при "испанке".
Итог: Израильские меры - самые правильные. Они не только не "слишком" - возможно, что они недостаточны.
Дополнение: Америку ожидает лавина эпидемии, если они не заблокируют перемещения внутри страны, и не посадят на карантин весь НЙ, СФ и Вашингтоны (DC и штат).
Спасибо Борис Френкель (специалист по обработке данных).
...Рахамим Калантер был депутатом иерусалимского горсовета от фракции hаПоэль hаМизрахи (социалистическая фракция Мизрахи, которая Мафдал). А в те времена мэра, как сегодня- премьера, выбирали не жители города , а депутаты избранного ими законодательного органа.
И в 1956 году, в разгар очередного муниципального коалиционного кризиса (а кризис этот начался по поводу раздельных часов в бассейне), фракция hаПоэль hаМизрахи пригрозила выйти из коалиции и лишить тогдашнего мэра Гершона Агрона большинства, а тогда это означало - и поста городского головы.
И тогда мэр попросту купил недостающий голос. Переманил к себе упомянутого Рахамима Калантера и сохранил власть. А Калантер получил пост заммэра и еще - ответственного за все религиозные функции в городе. И - вошел в историю.
Как отрицательный персонаж вошел. До последнего времени было принято считать, что калантеризм - это плохо.
Так я о чем. Я про hенделя и Хаузера.
В богатую катаклизмами каденцию Рабина двое депутатов Цомета перешли справа налево и в качестве платы за поддержку соглашения Осло2 получили один - пост министра, второй - пост замминистра. Первый, Гонен Сегев, впоследствии плохо кончил. Второй, Алекс Гольдфарб Мицубиши, по истечении своей первой и единственной каденции, получил по протекции партии Авода теплое местечко в муниципальной сфере и тихо дожил до хорошей пенсии.
Но было и двое других, двое депутатов от партии Авода. Их помнят немногие. И эти двое были - люди принципов. Авигдор Каhалани и Иммануэль Зисман. Оба выступили против отступления с Голанских высот, оба проголосовали против соглашения Осло2. Не портфелей и не мест в списке ради: Ликуд им ничего не предлагал и не обещал. Голосовали они так - по убеждению. На следующие выборы они пошли отдельным списком. Их партия, Третий Путь, взяла на выборах 1996-го четыре мандата.
Сегев и Гольдфарб были - калантеристы.
Кахалани и Зисман - достойные парламентарии, каких у нас с каждой каденцией все меньше.
Но двое нашлись и сегодня: Йоаз hендель и Цвика Хаузер.
Скажу сразу : я против релятивизма. Принцип «если из наших, то разведчик, а если ихний, то шпион» мне глубоко неприятен. И если бы Нетаниягу сумел (сегодня это представляется маловероятным) перекупить пару депутатов от КЛ (и присоединить к ним Орли), по мне, эти перекупленные депутаты не были бы героями, отнюдь. А были бы - очередными мелкими калантеристами. Как Сегев и Гольдфарб, только вектор другой. Потому что другого названия для депутата, перебегающего на другую сторону ништяков ради, нет и быть не должно.https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=211229609935400&id=100031450873777
Совсем не то - Хаузер и hендель.
Вот эти двое - не Сегев с Гольдфарбом, эти двое - Зисман и Каhалани.
Для них - по принципиальным соображениям- правительство меньшинства , опирающееся на поддержку арабских фракций, так же недопустимо, как для Зисмана и Кахалани - Осло2.
И за этот принципиальный шаг они с большой вероятностью заплатят своей политической карьерой.
Им бы, кстати, подошло, как Каhалани и Зисману, пойти на выборы новым списком. Третий путь.
Но электоральный барьер не оставляет такой опции.
Распространение коронавируса COVID-19 в европейских странах и обвал цен на нефть из-за решения Саудовской Аравии увеличить объемы добычи привели к резким падениям котировок на мировых биржах.
Лондонский FTSE-100 падает на 8,5%...парижский CAC-40 – на 6,5%...франкфуртский DAX – на 7,3%...На Дальнем Востоке торги также завершились резкими падениями. Токийский NIKKEI-225 потерял в цене 5,07%, гонконгский Heng Seng – 4,23%, китайский SCI-300 – 3,42%, австралийский ASX-200 – 7,33%...В Израиле из-за падения котировок на предварительных торгах начало торгов было автоматически отложено на полчаса.
...В первые минуты после начала торговой сессии американский промышленный индекс Dow Jones и индекс S&P 500, который включает 500 самых крупных компаний рынка США, сократились на 7%. В связи с этим торги были приостановлены на 15 минут. После их возобновления котировки немного сократили потери, но продолжили снижение...
...Инвесторы сбрасывают акции по всем секторам кроме фармацевтического на фоне резкого падения цен на нефть и роста неопределенностей в мировой экономике...
Цены на нефть в понедельник, 9 марта, упали более чем на 30% после заседания ОПЕК+, которое в минувшую пятницу завершилось провалом и выходом России из сделки. Участники сделки не смогли договориться о дополнительном сокращении добычи нефти в условиях падения спроса из-за коронавируса.http://txt.newsru.co.il/finance/09mar2020/panica311.html
Майский фьючерс марки Brent обновил минимум с января 2016 года и упал до $$$31,02 за баррель на бирже ICE в Лондоне. Апрельский фьючерс марки WTI опускался на 31,35%, до 28,33 доллара за баррель, также обновив минимум с февраля 2016 года...Нынешнее падение нефтяных фьючерсов стало сильнейшим с 1991 года, когда завершилась война в Персидском заливе...
https://www.ranlevi.com/2020/03/03/osim_tech-youtube/בחודש פברואר 2020 ציינה יוטיוב 15 שנה להיווסדה. באותו החודש ממש פירסמה גוגל בפעם הראשונה בהיסטוריה של החברה נתונים בנוגע להכנסות של יוטיוב: יותר מ-15 מיליארד דולר בשנה. הנתונים האלו (שיש שטוענים שהם גבוהים ואחרים שהם נמוכים) הרתיחו את היוצרים העצמאיים שפועלים באתר. זו רק אחת הבעיות שממנה יוטיוב סובלת באחרונה. האם הדומיננטיות שלה נמצאת בסכנה?
...YouTube relies on creators to differentiate itself from streaming services like Netflix and Hulu, it tells creators it wants to promote their original content, and it hosts conferences dedicated to bettering the creator community. Those same creators often feel abandoned and confused about why their videos are buried in search results, don’t appear on the trending page, or are being quietly demonetized.https://www.theverge.com/2019/4/5/18287318/youtube-logan-paul-pewdiepie-demonetization-adpocalypse-premium-influencers-creators
At the same time, YouTube’s pitch decks to advertisers increasingly seem to feature videos from household celebrity names, not creative amateurs. And the creators who have found the most success playing into the platform’s algorithms have all demonstrated profound errors in judgment, turning themselves into cultural villains instead of YouTube’s most cherished assets.
As YouTube battles misinformation catastrophes and discovers new ways people are abusing its system, the company is shifting toward more commercial, advertiser-friendly content at a speed its creator community hasn’t seen before.
...
In 2014, YouTube launched a glossy ad campaign in cities like New York, Los Angeles, and Chicago, touting the success of its homegrown, independent artists. Writers, actors, directors, and comedians like Video Game High School’s Freddie Wong and Matt Arnold, baker Rosanna Pansino, and Epic Rap Battles were highlighted.
But by the middle of 2018, lifestyle vloggers like Carrie Crista, who has just under 40,000 subscribers, were proclaiming how the community felt: forgotten. “YouTube seems to have forgotten who made the platform what it is,” Crista told PR Week. In its attempt to compete with Netflix, Hulu, and Amazon, she said, YouTube is “pushing content creators away instead of inviting them to a social platform that encourages them to be creative in a way that other platforms can’t.”
Even people outside of YouTube saw what was happening. “YouTube is inevitably heading towards being like television, but they never told their creators this,” Jamie Cohen, a professor of new media at Molloy College, told USA Today in 2018.
By promoting videos that meet certain criteria, YouTube tips the scales in favor of organizations or creators — big ones, mostly — that can meet those standards. “Editing, creating thumbnails, it takes time,” Juliana Sabo, a creator with fewer than 1,000 subscribers, said in 2018 after the YouTube Partner Program changes. “You’re just prioritizing a very specific type of person — the type of person that has the time and money to churn out that content.”
Individual YouTube creators couldn’t keep up with the pace of YouTube’s algorithm set. But traditional, mainstream outlets could: late-night shows began to dominate YouTube, along with music videos from major labels. The platform now looked the way it had when it started, but with the stamp of Hollywood approval.
YouTube executives like Kyncl aren’t trying to hide it, either. At the company’s 2018 upfront in New York City, a presentation put on for advertisers at Radio City Music Hall, top creators were nowhere to be found. Instead, there was the YouTube the company wants advertisers to see: Ariana Grande on Vevo, series from Kevin Hart and Demi Lovato, clips from The Tonight Show Starring Jimmy Fallon...
Given a logical argument involving several premises formulated with the usual logical connectives of PL and a desired conclusion, we give a two step method for deciding whether or not the argument is valid. First there is a reduction or simplification of all the ingredients as Boole polynumbers. Then there is the simplification of the statement which encodes the product of the premises implying the conclusion. This approach is particularly suited for computer application, especially when polynomial algebra routines have been augmented with Boole reduction.https://www.youtube.com/watch?v=7IhpOeJ3CUk
100 лет назад так называемый испанский грипп, "испанка", прошелся смертельной косой по всему миру, унеся около 100 миллионов жизней. Ученые считают, что рано или поздно людям придется столкнуться с похожим штаммом этой болезни. Что тогда будет? Помогут ли нам достижения современной медицины?
Это началось почти ровно столетие назад, и поначалу сезонная заболеваемость гриппом не вызывала особой тревоги. Большинство тех, кто переболел весной, довольно быстро выздоровели, а уровень смертности был не выше обычного.https://www.bbc.com/russian/vert-fut-46385557
В заголовках тогдашних газет доминировали новости с полей сражений Первой мировой, а вовсе не сообщения о гриппе. Но наступила осень, и все изменилось.
Вирус, ранее ничем не отличавшийся от вирусов гриппа прошлых лет, вдруг мутировал в чрезвычайно вирулентный штамм и начал свой смертельный поход по Северной Америке и Европе.
Заразившись, люди порой умирали уже спустя несколько часов, в лучшем случае - дней.
Всего за четыре месяца испанский грипп (так назвали болезнь) распространился по всему миру, от Барселоны до Кейптауна, от Аляски до Австралии, дотянувшись до самых отдаленных и, казалось бы, изолированных поселений. ("Испанкой" было заражено около 550 млн человек, или 29,5 % населения планеты. - Прим. переводчика.)
Пандемия испанского гриппа стала затихать к следующей весне, но к тому времени по разным оценкам она унесла жизни от 50 до 100 млн человек, то есть примерно 5% всего населения земного шара.
Век спустя пандемия 1918 года видится нам как сценарий фильма ужасов или нечто очень далекое, примерно как средневековые вспышки бубонной чумы, оспы и других смертельных болезней, с которыми сейчас полностью (или почти полностью) покончено.
Однако грипп (инфлюэнца) нас и не думает покидать - каждый год от него умирает от 250 тыс. до 500 тыс. человек.
Каждый год мы сталкиваемся с немного другим штаммом вируса сезонного гриппа, но пандемии (эпидемии, которые охватывают всю территорию страны или континента) могут развиваться и из различных вирусов животного происхождения.
Уже после 1918 года мир перенес довольно серьезные пандемии в 1957, 1968, 1977 и 2009 гг.
Учитывая склонность этого вируса к мутациям и его постоянное присутствие в природе (например, у диких водоплавающих птиц), специалисты сходятся во мнении, что появление штамма столь же заразного и смертельного, как "испанка" (а то и похуже) - лишь дело времени.
"Пандемии гриппа - как извержения вулкана, ураганы или цунами: они просто случаются, и некоторые из них страшнее, чем другие, - констатирует Майкл Остерхолм, директор Центра исследований инфекционных заболеваний Миннесотского университета (США). - Думать, что с нами не может случиться ничего подобного событиям 1918 года, просто глупо".
Но когда именно это случится, продолжает он, невозможно предвидеть: "Всё, что мы знаем, это то, что это может начаться в любой момент - например, сейчас, когда мы с вами разговариваем".
Точно так же невозможно предвидеть и то, как будут разворачиваться события, если вспыхнет пандемия с вирусом, подобным "испанке" - но мы можем выдвинуть ряд обоснованных предположений.
Первое, что надо сказать: эффективность вируса будет зависеть от того, насколько быстро мы отреагируем на вспышку и сумеем ли сдержать ее на ранней стадии, отмечает Роберт Уэбстер из отделения инфекционных болезней детской клиники Св. апостола Иуды Фаддея (Мемфис, США).
Для этого разработаны и действуют системы раннего обнаружения: например, бригада наблюдения за гриппом Всемирной организации здравоохранения осуществляет мониторинг развития заболеваемости в шести главных лабораториях по всему миру, и дополнительные сельскохозяйственные лаборатории следят за тем, что происходит с птицей и скотом.
"Наша система наблюдения, возможно, хороша, но мы не можем отследить каждую курицу и каждую свинью в мире - это просто невозможно, - говорит Уэбстер. - Нам понадобится значительная степень удачи, чтобы поймать эпидемию на ранней стадии".
Реальность, по его словам, такова, что вирус почти наверняка начнет распространяться.
А когда такое случится, заражен будет весь мир - скорее всего, в течение нескольких недель, учитывая нынешнюю степень мобильности населения.
"Грипп - это один из тех вирусов, которые, как только попадают в восприимчивую среду, тут же дают вспышку заболеваемости, - отмечает Джерардо Чоуэлл, профессор эпидемиологии и биостатистики Университета штата Джорджия. - Заразившийся человек начинает распространять вирус за день до того, как у него самого появятся симптомы".
Поскольку за последнее столетие количество людей на планете выросло более чем в четыре раза, можно предположить, что заразившихся и умерших будет соответственно больше, чем в 1918 году.
Если 100 лет назад вирус убил 50 миллионов, то ныне можно ожидать более 200 миллионов смертей. "Нам просто не хватит мешков для трупов - они очень быстро закончатся".
Как свидетельствует история, смертность на планете будет распределена неравномерно. Во время пандемии "испанки" в некоторых странах она была в 30 раз выше, чем в других.
Например, в Индии вирус унес жизни 8% населения, а в Дании - менее 1%. Нечто похожее было и в 2009 во время пандемии вируса H1N1: в Мексике умерло примерно в 10 раз больше людей, чем во Франции.
Специалисты считают, что такое неравенство предопределено многими факторами, в том числе генетической уязвимостью определенных этнических групп или, скажем, тем, болело ли население похожим гриппом ранее.
Например, представители народности маори, коренные жители Новой Зеландии, в 1918 году умирали от испанского гриппа в вероятностью в семь раз более высокой, чем население планеты в среднем.
Важную роль, по словам Чоуэлла, играют и такие факторы, как санитария и гигиена, уровень развития и доступность услуг здравоохранения. "В 2009 году в Мексике многие обращались за помощью в больницы уже на такой стадии болезни, что было уже поздно", - подчеркивает он.
Для многих жертв вируса это было экономическое решение: пойти на прием к врачу означало пропустить рабочий день и лишиться оплаты.
"Я не говорю, что это применимо к каждому мексиканцу, но для наиболее уязвимых групп населения это было характерно", - говорит Чоуэлл.
Если пандемия вспыхнет в США или других странах, где нет государственного здравоохранения, такая социоэкономическая модель поведения почти наверняка будет преобладать среди малообеспеченных слоев.
Чтобы избежать больших счетов за лечение, не имеющие медицинской страховки будут тянуть до последнего, не обращаясь к врачу, и в определенный момент времени станет уже поздно.
"Мы такое уже наблюдаем на примерах вспышек других инфекционных заболеваний", - добавляет Чоуэлл.
Лучшее средство остановить пандемию - вакцина, говорит Лоне Симонсен, эпидемиолог, работающий в Университете Роскилле (Дания) и Университете имени Джорджа Вашингтона (США).
Но для этого сначала надо установить, что это за вирус, создать вакцину и затем доставить ее во все страны мира - все это легче сказать, чем сделать.
Антивирусные вакцины против гриппа (которых вообще не существовало до 1940-х) сейчас создаются довольно быстро, но все равно процесс занимает несколько месяцев.
И если даже мы достигнем успеха в создании такого препарата, будет совершенно невозможно произвести количество доз, достаточное для всех и каждого, подчеркивает Остерхолм.
"Если говорить о всем мире, то в первые 6-9 месяцев доступ к вакцине будет только у 1-2% населения", говорит он.
При этом не надо забывать, добавляет Остерхолм, что эффективность нынешних вакцин от сезонного гриппа - в лучшем случае 60%.
Кроме того, хотя у нас есть такие лекарства для борьбы с гриппом, как тамифлю, мы не располагаем их запасами, необходимыми в случае пандемии.
[
Осельтамивир создан в биотехнологической компании Gilead Sciences, Inc., синтезирован из шикимовой кислоты.https://ru.wikipedia.org/wiki/%D0%9E%D1%81%D0%B5%D0%BB%D1%8C%D1%82%D0%B0%D0%BC%D0%B8%D0%B2%D0%B8%D1%80
FDA в 1999 году одобрила (выдала разрешение) для применения Тамифлю (осельтамивира фосфата) при лечении гриппа у взрослых в первые два дня заболевания, позднее FDA описала эффективность препарата в целом, как «скромную».
В 2009 году Осельтамивир был рекомендован ВОЗ для лечении гриппа.
В 2016 году авторы кокрейновской группы острых респираторных инфекций направили в ВОЗ запрос об исключении осельтамивира из перечня лекарств, рекомендованных для лечения гриппа.
...Методами доказательной медицины клиническая эффективность осельтамивира как противовирусного препарата не подтверждена. Специфичный для вируса гриппа механизм действия, указанный производителем, не соответствует клиническим доказательствам. Заявления о способности осельтамивира прерывать передачу вируса от человека к человеку и уменьшать осложнения гриппа не подтверждаются имеющимися данными. Согласно проведённым клиническим исследованиям, осельтамивир карбоксилат может уменьшать симптомы гриппа, не воздействуя на сам вирус.
]
"Сегодня у нас нет достаточного количества антивирусных препаратов даже в богатейшей стране мира, США, - подчеркивает Чоуэлл. - Чего же тогда ожидать от Индии, Китая или Мексики?"
Если всего этого недостаточно, то вот вам еще: те лекарства от гриппа, которые у нас сейчас есть, менее эффективны, чем лекарства от других болезней - прежде всего потому, что в мире на сезонный грипп привыкли смотреть как на довольно обычную, неопасную хворь, говорит Уэбстер.
"Нужно что-то серьезное, подобное пандемии ВИЧ, чтобы научное сообщество внимательнее отнеслось к заболеванию".
Учитывая все вышесказанное, больницы очень быстро будут переполнены, говорит Остерхолм, а запасы лекарств и вакцины почти сразу подойдут к концу.
"Здесь, в США, мы уже перегрузили систему здравоохранения обычным сезонным гриппом, а ведь этот год не предложил ничего особенно необычного в этом плане, - отмечает он. - Это показывает, насколько ограничены наши резервы и способности реагировать на серьезное увеличение количества заразившихся".
Точно так же, как и в 1918-м, как только число заболевших и количество смертных случаев возрастет, в городах по всему миру жизнь просто остановится.
Офисы и школы закроются, общественный транспорт перестанет работать, возможно, отключится электричество, и на улицах будет все больше мертвых тел.
Продуктов скоро перестанет хватать - как и лекарств, критически необходимых при таких болезнях как диабет, различные сердечно-сосудистые заболевания и т.д.
"Если результатом пандемии станут сбои в производстве и доставке таких лекарств, люди просто начнут умирать, - говорит Остерхолм. - Сопутствующий ущерб от пандемии, подобной той, что произошла в 1918 году, может быть серьезнейшим".
Даже когда пандемия вируса выдохнется сама собой, произведенный ею эффект может носить долговременный характер.
Вирус 1918 года особенно страшно действовал на тех, кто не был ни особенно старым, ни особенно молодым, то есть на людей в самом расцвете сил - таких было 95% среди погибших, напоминает Симонсен.
Таким образом была уничтожена очень важная часть работоспособного населения. Множество детей осиротело. Семьи остались без добытчика, кормильца.
Почему в 1918 году так тяжело переносили болезнь наименее, казалось бы, для нее уязвимые?
Ученые это поняли только в 2005 году, когда исследователям удалось реконструировать вирус "испанки" из тканей умершей от него инуитской женщины в поселении Бревиг-Мишн на Аляске, где менее чем за неделю скончались 72 из 80 жителей.
Одно из тел сохранилось в вечной мерзлоте - достаточно хорошо для того, чтобы микробиологи нашли в легких гены вируса.
Во время опытов над животными с применением воссозданных вирусов ученые выяснили, что штамм вируса гриппа 1918 года невероятно быстро и агрессивно развивается в организме. Это вызывает естественную (и потенциально летальную) реакцию иммунной системы, которую называют цитокиновой бурей.
Организм, отвечая на заражение вирусом, начинает в больших количествах вырабатывать цитокины - химические соединения, которые должны уничтожить вторгшегося врага.
Но цитокины сами по себе токсичны - именно они становятся причиной болей (в суставах и проч.) во время гриппа, и когда их слишком много, это приводит к остановке работы органов и смерти человека.
Поскольку у здорового взрослого иммунная система сильнее, чем у ребенка или старика, она отвечала на вторжение вируса более мощным выбросом цитокинов, считают исследователи, - настолько мощным и неразборчивым, что погибал весь организм.
"Мы наконец поняли, почему вирус был настолько патогенным, - говорит Уэбстер. - Организм по сути убивал сам себя".
Спустя десятилетия после "испанки" исследователи разработали различные иммуномодуляторы, помогающие справиться с цитокиновыми бурями. Однако эти препараты не идеальны и не находятся в свободном доступе.
"Сейчас мы не намного лучше умеем справляться с цитокиновыми бурями, чем делали это в 1918-м, - подчеркивает Остерхолм. - Есть аппараты, которые помогают вам дышать и обеспечивают циркуляцию крови в вашем организме, но в общем наши достижения в этой области весьма и весьма слабенькие".
Это означает, что, как и в 1918-м, мы, скорее всего, станем свидетелями огромного количества жертв среди молодых взрослых и людей средних лет.
А поскольку средняя продолжительность жизни сегодня на десятилетия превышает ту, что была век назад, смерть именно этих представителей населения окажется еще более пагубной для экономики и общества, говорит Чоуэлл.
Но среди этого мрака есть и лучик надежды на спасение - универсальная вакцина от гриппа.
На это наконец выделены значительные финансовые ресурсы, и усилия создать такую прорывную вакцину против любого гриппа набирают обороты.
Но нам остается только ждать и надеяться, что она будет создана вовремя - до того, как на планете вспыхнет новая смертельная пандемия.
"Исследования в начальной стадии, так что будем надеяться, что мы получим универсальную вакцину до того, как появится этот гипотетический страшный вирус, - говорит Уэбстер. - Но в данный момент мы не готовы".
...Центральная избирательная комиссия Израиля опубликовала вечером 5 марта результаты выборов в кнессет XXIII созыва. Пока они не признаны окончательными, однако указывается, что подсчет голосов завершен и изменений не ожидается...Официально окончательные результаты выборов в Кнессет 23-го созыва будут опубликованы до 10 марта...
Вот как выглядит кнессет XXIII созыва:
* Ликуд - 36 (32 в кнессете XXII созыва)
* Кахоль-Лаван – 33 (33)
* Объединенный арабский список – 15 (13)
* ШАС – 9 (9)
* Яадут ха-Тора – 7 (7)
* НДИ – 7 (8)
* Авода-Гешер-МЕРЕЦ – 7 (11)
* Ямина – 6 (7)
Таким образом у праворелигиозного лагеря во главе с Биньямином Нетаниягу 58 мандатов, у левоцентристов - 40, у арабских фракций - 15, у НДИ - 7.
...Явка на голосование составила 71,46%, что превысило аналогичный показатель на выборах в сентябре – 69,8%. Из 6 453 255 граждан, обладающих правом голоса, проголосовали 4 612 007 человек.
Голоса 25053 человек были признаны недействительными. Электоральный барьер составил 3,25% - 149004 голосов, что равно 4 мандатам. Таким образом, удельный вес каждого мандата – 37897 голосов.
Арест отца
Все войны мой отец строил аэродромы. Была контузия, были награды.
Аэродромы строили части НКВД, и отец закончил войну майором НКВД – и после руководил большой базой мехтехники. Так до смерти и остался механиком-строителем.
В 1946-м майору НКВД Финкелю Г.А. дали «смотровой» на квартиру в Козицком переулке, сразу за «Елисеевским» магазином.
На «смотрины» взяли меня. Упросил.
Квартира была «за выселением». До начала войны в ней жила немецкая семья. Комендант снял печати, впустил нас и оставил одних.
Две раздельные комнаты! Кухня!! Ванная с газовой колонкой!!! (Видно, непростые немцы жили). На столе тарелки с засохшими остатками... Распахнутые платяной шкаф и буфет...https://www.facebook.com/evgeny.finkel/posts/10153918340572310
На полу валяется очень красивая кукла. Я хватаю её – и хриплый крик-шёпот мамы: «Положи!»
Я это очень хорошо запомнил: почему мне нельзя трогать эту, такую красивую куклу?
Был семейный совет, и дедушка сказал: «Нельзя. Грешно».
Майор НКВД Финкель Г.А. отказался от предложенной квартиры.
Возможно, это стало строчкой в его личном деле...
Папу «взяли» на работе в мае 1949-го.
Шла кампания борьбы с «космополитами». Так тогда называли евреев.
Его вызвал начальник и приказал ехать «на аресты». Отец отказался, сказав, что он не оперативный работник. Отцу приказали сдать оружие, сняли с него ремень и отвели в камеру.
«Космополитов» не допрашивали. Просто пару раз избили. Для профилактики.
Ночью к нам пришли с обыском четыре здоровых мужика в сапогах. «Искали» только на нашей половине. Распороли подушки и одеяло. Спросили, какая полка принадлежит нам в большом общем шкафу в коридоре. Вывернули все вещи на пол. С ухмылкой, глядя на меня, один из них вынул из футляра мою скрипочку, аккуратно положил её на пол и раздавил сапогом. Я потерял сознание...
С детства учила Советская власть любить себя.
Утром мама потребовала, чтобы я пошёл в школу.
Я немного опоздал, и, когда вошёл, все уже были на местах.
Вскочил второгодник Романов (он был на голову выше всех в классе), сбил меня на пол и стал топтать.
Учительница Тамара Ивановна Коняева (мир праху её) стояла в углу, руки прижав к груди.
Спас меня Саша Масчан. Отец учил его приёмам армянской борьбы.
Меня отвели в поликлинику, туго забинтовали грудь (были сломаны два ребра) и отправили домой. Мама помчалась в школу, но директор Иван Кузьмич Новиков ей спокойно сказал: «Нормальная реакция здорового детского коллектива».
Через несколько недель ночью опять пришли. Забирать.
Когда разорвали мамино единственное крепдешиновое платье, она дёрнулась и тут же получила «по жидовской роже». Мой маленький дедушка бросился с кулаками на обидчика и тоже получил «по сопатке». Встать он не смог.
В «воронок» погрузили маму, меня и деда – «для комплекта».
Привезли на вокзал и погрузили в теплушку («40 человек или 10 лошадей»). Стояли целый день, а «космополитов» всё подвозили. В теплушку набили человек 60: женщины, дети, старики...
В Тулу (190 км от Москвы) везли четверо суток. Два раза в день в вагон давали два «солдатских» чайника воды (кружек не было) и бросали на пол несколько буханок хлеба.
На вторые сутки дед умудрился выломать в углу доску. Стало легче, а то гадили...
Позже говорили, что первую треть арестованных НКВДэшных «космополитов» расстреляли в течение нескольких дней, вторую треть, не мешкая, отправили «на Колыму», но тут кто-то неглупый спохватился, что зря переводят «матерьял», ведь практически все «космополиты» были ИТР.
Так отец (его перебросили на место мгновенно) стал главным инженером «Щёкингазстроя». Это теперь посёлок Первомайский. Там огромный химзавод.
Строили всё зэки. Их были тысячи. Каждое утро мимо наших домов текла эта река: лаяли и рвались с поводков собаки, хрипло орали охранники. Шли люди на работу. А вечером с работы. Строили «радостное коммунистическое завтра».
Отец был «расконвоированный».
Кажется, был июль, когда нас привезли к нему (у мамы синяк в пол-лица, у деда сломан нос). К этому времени отцу уже выделили двухкомнатную квартиру с кухней и чуланом на втором этаже двухподъездного двухэтажного щитового дома, в котором жили ИТР: зэки и вольные. Таких домов было три.
Чудны дела твои, власть советская!
Вчерашняя отставка правительства Алексея Гончарука подводит черту под романтическим периодом президентства Владимира Зеленского. Самый молодой в истории Украины кабмин продержался всего полгода и бесславно уходит со сцены, уступая место старым профессионалам. Похоже, что украинская версия deep state, представленная олигархами, оказалась прочнее и зубастее, чем это представлялось реформаторам. Однако, меняя министров в погоне за рейтингом, Зеленский, кажется, утрачивает значительную часть и собственной легитимности, пополняя галерею неудавшихся украинских реформаторов.
Неудачный прорыв Гончарукаhttp://m.inosmi.info/cmc-chto-oznachaet-smena-ukrainskogo-pravitelstva.html
Когда Владимир Зеленский сделал ставку на молодого юриста Алексея Гончарука, практически не имевшего политического и управленческого опыта, его выбор был понятен — премьер должен быть копией президента: представителем нового поколения, благонамеренным идеалистом, профессионалом в своем деле. При этом не обладать собственными политическими амбициями, так как в модели власти Зеленского министры лишь реализуют президентские идеи, а не выступают самостоятельным центром силы. Из представителей старого поколения в правительство вошел только Арсен Аваков, прочие министры были молоды и символизировали разрыв с прошлым.
Правительство Гончарука затевалось как технократическое и прозападное, способное успокоить внешних кредиторов и привлечь иностранных инвесторов. Гончарук действительно произвел хорошее впечатление за границей, но внутри страны он столкнулся с влиятельным противником — олигархом Игорем Коломойским. Правительство твердо выступало против возвращения ему национализированного «Приватбанка» и тут же попало под атаку медиаимперии олигарха.
СМИ Коломойского изображали кабмин как инструмент внешнего управления Украиной, а министров называли «грантоедами». Критику правительства поддерживал и медиахолдинг пророссийского политика Виктора Медведчука, где разоблачению козней «соросят» из правительства был посвящен целый телемарафон.
Буквально под занавес команда Гончарука вновь наступила на интересы Коломойского. В рамках подготовки к приватизации крупного государственного предприятия «Центрэнерго» Гончарук попытался сменить его менеджмент, подконтрольный олигарху. Люди Коломойского заблокировали доступ на предприятие новых управляющих, а у самого Гончарука из-за «Центрэнерго» вышел сложный разговор с президентом. Сейчас ситуация зависла и неизвестно, как поведет себя новое правительство.
В таких условиях отставка Гончарука существенно повредит имиджу Зеленского на Западе. Настроенный критически к администрации Зеленского Atlantic Council уже откликнулся на уход правительства колонкой с красноречивым названием «Ze End?».
Отразились на судьбе кабинета Гончарука и интриги в ближнем круге Зеленского. В свое время кандидатура молодого премьера была предложена бывшим главой офиса президента Андреем Богданом. После его отставки Гончарук потерял покровителя и пришелся не ко двору новому главе администрации Андрею Ермаку.
Формально у Зеленского было достаточно поводов быть недовольным своим правительством: объем промышленного производства к концу января 2020-го упал на 5% по сравнению с прошлым годом, в бюджете недоборы, обострились социальные проблемы. Однако остаются неясными критерии, по которым президент оценивал эффективность правительства: за прошедшие полгода у него физически не было возможности осуществить какой-то колоссальный прорыв, учитывая неблагоприятную глобальную конъюнктуру, да еще и эпидемию коронавируса.
Скорее фатальную роль в судьбе Гончарука и его команды сыграл обвал рейтинга президента. По данным Киевского международного института социологии, к февралю 2020 года рейтинг Зеленского упал до 44%, хотя еще в ноябре 2019 года его поддерживали 64%.
Зеленский по-прежнему первый в списке украинских политиков, но значительная часть всенародной любви растаяла за полгода. Правительство стало тянуть рейтинг президента вниз, и тот поспешил от него избавиться. «Правительство Гончарука не плохое, но провалило все, что могло», — сказал Зеленский, выступая в Верховной раде, хотя те же претензии он мог бы предъявить и самому себе.
В поисках новой команды
Разогнав кабмин с помощью подконтрольного большинства в парламенте, Зеленский столкнулся с кадровым кризисом. Ставка на молодежь в его глазах себя не оправдала, от профессионалов из команды Порошенко он дистанцировался по понятным идеологическим причинам. В итоге это привело к тому, что в поисках новых лиц он обратился к деятелям совсем уж давних эпох.
Во время обсуждения кандидатур нового премьера всплыла фигура Сергея Тигипко, бывшего министром еще во времена Кучмы, когда будущий президент только оканчивал вуз и играл в КВН. Скорее всего, Тигипко разбирается в украинской экономике намного лучше Гончарука, но он воплощает собой ту самую коррупционно-клановую систему, от которой Зеленский так старается откреститься. И если всерьез обсуждалась даже кандидатура Тигипко, то не стоит удивляться, что в дальнейшем могут всплыть фигуры вроде Марчука, Горбулина и прочих государственников из команды Кучмы, который, к слову, представляет Украину в Минской переговорной группе.
Характерная примета: во время формирования нового кабинета министров некоторые должности (включая важный пост министра энергетики) остались вакантными. Не получилось найти достойных претендентов, которые были бы готовы стать частью правительства при столь озабоченном своим рейтингом президенте.
Новые лица из кабмина сменяются подзабытыми старыми. Министр финансов Игорь Уманский работал в правительстве еще при Ющенко — Тимошенко, министр здравоохранения Илья Емец и министр социальной политики Марина Лазебная — при Януковиче.
Лихорадочно перетасовывая правительство, меняя местами министров, Зеленский пытается найти новую формулу идеальной команды, раз уж ставка на молодежь так его разочаровала. И тут ему всегда могут протянуть руку помощи олигархи, ведь за годы существования олигархической модели украинского капитализма все толковые кадры были востребованы ключевыми финансово-промышленными группировками.
Самый яркий тому пример — новый премьер-министр Украины Денис Шмыгаль, делавший карьеру в корпорации ДТЭК Рината Ахметова. В 2017-2019 годах Шмыгаль управлял западноукраинскими активами энергетической компании олигарха. В команду Зеленского он попал из-за дефицита лояльных кадров на Западной Украине. В 2019 году Шмыгаль был назначен губернатором сложной для Зеленского Ивано-Франковской области (в первом туре президентских выборов он занял там третье место, уступив Тимошенко и Порошенко, а мэром областного центра является представитель ультраправой «Свободы»).
В феврале 2020 года Шмыгаль вошел в правительство как вице-премьер, ответственный за развитие территорий. И хотя сам Шмыгаль говорит, что видел Ахметова только по телевизору, очевидно, что его назначение — компромисс Зеленского с интересами олигархии. («Зеркало недели» опубликовало характерный документ — темник для депутатов, где «слугам народа» рекомендуется отрицать связь нового премьера и Ахметова.)
Не обошли вниманием и Коломойского — новый министр регионального развития Алексей Чернышов раньше был губернатором Киевской области. Его назначение на этот пост пролоббировал Коломойский. Также Чернышов долгое время был деловым партнером харьковского олигарха Александра Фельдмана (ныне депутата от медведчуковской ОПЗЖ).
В новый состав кабмина переходит союзник Коломойского Арсен Аваков. Из временного министра с испытательным сроком он превратился в ключевого и неприкосновенного игрока в силовом блоке.
По данным украинских СМИ, Шмыгаль — аполитичный исполнитель-технократ, который не будет противоречить воле президента. Однако зацикленность Зеленского на исполнительности и личной лояльности начинает сказываться на эффективности его правления. При всех претензиях к кабмину Гончарука его состав олицетворял тот общественный импульс, на волне которого получил свою власть и сам Зеленский, — лучше неопытные и молодые, чем матерые казнокрады-державники.
С его уходом президент теряет часть собственной легитимности. Ведь если молодая команда настолько не способна реформировать страну, то где гарантии, что на это способен сам президент, ничуть не более зрелый и опытный, чем разочаровавший его премьер?
Банализация Зеленского, превращение его в очередного неуспешного украинского реформатора фатальна для всей его мифологии перезагрузки. Отставка правительства Гончарука — это не только торжество украинского глубинного государства, олигархии, цепко удерживающей свои позиции, но и пиррова победа незрелого украинского общества, ждущего от своих избранников немедленных чудес, мессианства, волшебных перемен, под запрос которого так стремится подстроиться президент Зеленский.
Источник
В Израиле подвергают сомнению данные Всемирной организации здравоохранения о том, что смертность от коронавируса составляет 3,6%. По мнению проф. Рана Блицера, специалиста минздрава по борьбе с инфекционными заболеваниями, выводы ВОЗ базируются на неверной статистике.
ВОЗ, как поясняет проф. Блицер, исходит из соотношения числа заболевших и умерших. По последним данным, приведенным организацией, на 94.000 случаев заражения приходится 3200 смертей. Однако погрешность состоит в том, что ВОЗ исходит из официальной статистики, которую озвучивают власти тех или иных стран. Вопрос в том, насколько можно доверять этим данным.
https://www.vesty.co.il/articles/0,7340,L-5689937,00.html
По мнению израильского специалиста, в мире на самом деле гораздо больше случаев заболевания, чем подтверждено официально. Например, никто не может сказать точно, сколько именно людей заболели в Китае и все ли смерти были учтены.
Ориентироваться проф. Блицер предлагает по данным Южной Кореи – страны с развитой медициной, где ежедневно проводятся тысячи тестов по поводу коронавируса – и так на протяжении нескольких недель. Следовательно, можно предположить, что статистика минздрава Южной Кореи наиболее объективная.
Так вот, в Южной Корее на 5800 случаев заболевания приходится 28 умерших. Причем соотношение больных и умерших остается стабильным с начала вспышки коронавируса в этой стране. Там образом, уровень смертности составляет не более 0,5%. Именно из этой цифры и предлагает исходить проф. Блицер.
Смертность в полпроцента (половина умерших - в возрасте 70 лет и старше) не является чем-то исключительным: от сезонного гриппа умирает в пять раз больше больных. И совершенно понятно, что группу риска составляют именно пожилые люди, которые более подвержены любой инфекции.
Проф. Блицер считает, что коронавирус нельзя ставить в один ряд с известными пандемиями, прежде всего с испанкой, "выкосившей" миллионы людей около века назад.
"В Израиле ожидают, что ВОЗ уточнит данные и более разумно начнет подходить к оценке реальной опасности коронавируса", - полагает профессор.
Фото: EPA
Фейсбук
печать
послать другу
комментировать
Израильский эксперт: вот что на самом деле происходит с коронавирусом у нас и в мире
Можно ли доверять данным ВОЗ? Насколько велика угроза эпидемии? Какими могут быть последствия? Проф. Ран Блицер из минздрава поясняет ситуацию
Вести|Опубликовано: 06.03.20 , 12:13
Туристы в Израиле. Фото: ЕРА
Туристы в Израиле. Фото: ЕРА
В Израиле подвергают сомнению данные Всемирной организации здравоохранения о том, что смертность от коронавируса составляет 3,6%. По мнению проф. Рана Блицера, специалиста минздрава по борьбе с инфекционными заболеваниями, выводы ВОЗ базируются на неверной статистике.
Новое о коронавирусе: смертность повысилась, болезнь тянется 1-6 недель
ВОЗ, как поясняет проф. Блицер, исходит из соотношения числа заболевших и умерших. По последним данным, приведенным организацией, на 94.000 случаев заражения приходится 3200 смертей. Однако погрешность состоит в том, что ВОЗ исходит из официальной статистики, которую озвучивают власти тех или иных стран. Вопрос в том, насколько можно доверять этим данным.
По мнению израильского специалиста, в мире на самом деле гораздо больше случаев заболевания, чем подтверждено официально. Например, никто не может сказать точно, сколько именно людей заболели в Китае и все ли смерти были учтены.
В Израиле объяснили, чем коронавирус отличается от гриппа и что опаснее
Ориентироваться проф. Блицер предлагает по данным Южной Кореи – страны с развитой медициной, где ежедневно проводятся тысячи тестов по поводу коронавируса – и так на протяжении нескольких недель. Следовательно, можно предположить, что статистика минздрава Южной Кореи наиболее объективная.
Так вот, в Южной Корее на 5800 случаев заболевания приходится 28 умерших. Причем соотношение больных и умерших остается стабильным с начала вспышки коронавируса в этой стране. Там образом, уровень смертности составляет не более 0,5%. Именно из этой цифры и предлагает исходить проф. Блицер.
Смертность в полпроцента (половина умерших - в возрасте 70 лет и старше) не является чем-то исключительным: от сезонного гриппа умирает в пять раз больше больных. И совершенно понятно, что группу риска составляют именно пожилые люди, которые более подвержены любой инфекции.
Проф. Блицер считает, что коронавирус нельзя ставить в один ряд с известными пандемиями, прежде всего с испанкой, "выкосившей" миллионы людей около века назад.
"В Израиле ожидают, что ВОЗ уточнит данные и более разумно начнет подходить к оценке реальной опасности коронавируса", - полагает профессор.
Коронавирус в Израиле: оценка
Несмотря на участившиеся сообщения о случаях заболевания коронавирусом, причин для паники нет, считает проф. Блицер. Значительных изменений в распространении коронавируса тоже нет. Пациенты, которым сегодня диагностируют заболевание, были инфицированы 7-14 дней назад за рубежом. Те немногочисленные случаи заражения на территории Израиля – это "вторичное инфицирование" – от тех, кто ранее заразился за границей, в основном в Италии.
Проф. Блицер считает, что домашний карантин позволяет сдерживать распространение вируса в Израиле. Однако, по его мнению, задача все время усложняется, так как уровень заболеваемости в других странах увеличивается, а, следовательно, требуются меры, направленные на приостановление контактов с жителями этих стран. Пока лучшего способа, чем отмена рейсов и назначение карантина для всех вернувшихся из этих стран, не придумано.
"До тех пор, пока число вирусоносителей продолжит увеличиваться, необходимы самые строгие меры. Однако затем можно будет перейти к более мягким фазам сдерживания", - поясняет проф. Блицер. Он также напоминает о необходимости соблюдения личной гигиены (мытье рук с мылом, отказ от рукопожатий и дружеских поцелуев) и рекомендует ограничить контакты с большим числом людей.
Сценарий без оптимизма
Что касается менее оптимистичных сценариев, то они, по словам профессора, будут запущены в том случае, если появятся четкие доказательства, что вирус начал распространяться неконтролируемо. В этом случае минздрав может приостановить полностью или частично занятия в учебных заведениях (переход на дистанционные системы обучения), ограничить работу общественного транспорта, закрыть аэропорты и пограничные переходы, отменить все публичные мероприятия и пр.
По словам проф. Блицера, подобные модели давно прописаны на случай пандемии, когда ответственность за борьбу с распространением болезни переходит от минздрава к министерству обороны. Однако, как полагает эксперт, до этого дойти не должно.
Профессор напоминает, что инфекционные заболевания распространяются не линейно, а экспоненциально - чем большее значение они принимают, тем быстрее растут (также это означает, что величина зависимой переменной и скорость ее роста прямо пропорциональны). Когда показатели невелики, статистика не носит пугающего характера. По большому счету, разница между 20 и 40 заболевшими гражданами в стране с 9-миллионым населением невелика. Но когда число больных увеличится, скажем, с 5000 до 10000 в течение одной недели, то ситуация меняется. Особенно когда протекание болезни обретает более тяжелые формы и даже приводит к смертности.
Обычно реакция на такого рода сценарии происходит с опозданием. Чтобы понять это, достаточно сравнить ситуацию с коронавирусом в Израиле две недели назад и сейчас. Поэтому, как полагает профессор, минздрав очень верно поступает, действуя на упреждение, пытаясь остановить вспышку, пока та не обрела характер эпидемии.
Важно выиграть время
Ситуация в Иране или Италии подтверждает справедливость мер минздрава. Проф. Блицер аргументирует эту мысль тремя тезисами.
Во-первых, очень важно выиграть время, так как работы над вакциной от коронавируса идут в Израиле и других странах мира. Раньше или позднее она будет получена. А следовательно, необходимо продержаться этот период.
Во-вторых, успешные действия по блокированию вспышки коронавируса минимизируют потери экономики.
В-третьих, нагрузка медицинских учреждений из-за наплыва больных коронавирусом может отразиться на качестве услуг для других категорий больных – плановые операции, госпитализации и пр. Это уже не говоря о том, что распространение болезни ведет к панике среди населения, нестабильности и других сопутствующим проблемам.
Профессор предлагает на данном этапе четко следовать указаниям минздрава, особенно во всем том, что касается правил карантина. "Все шансы остановить вспышку у нас есть, нужны только ответственные действия каждого", - резюмирует он.
